חנה אריאל דברים רפח

הנה הוא בבחי' הסתלקות לגמרי כנ"ל), ואף אם ישוב האדם אין בזה לומר שיחזור למדריגתו בבחי' גילוי שכינה אלא, הכל לפי מעשיו של אותה שעה כי עיקר ענין המדרי' דכל אשר חפץ ה' עשה הוא בז"א דוקא והוא שמים לה' אבל והארץ כמו שהיא נתן לבני אדם דוקא וכנ"ל

פרשה עקב

והי' עקב תשמעון אח המשפטי האלה. י"ל על מה קאי לשון האלה וגם כפל לשונות תשמעון. ושמרתם ועשיתם. ושמר הוי' אלקיך לך את הברית וגו'. בפסיקתא את הברית זה אברהם דכתי' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית. ואת החסד זה חסדו של יעקב דכתי' קטנתי מכל החסדים. אשר נשבע זה יצחק דכתי' בי נשבעתי נאום ה'. י"ל דהשבועה הוא לאברהם ולא ליצחק. עוד שם ואהבך בזכות אברהם וברכך בזכות יצחק והרבך בזכות יעקב וברך פרי בטנך שלא תלד לבהלה תירושך ויצהרך אלו יסודי בית וכן בדוד הוא אומר וכו'. על האדמה מלמד שאין הברכה מצויה אלא בארץ ע"כ

בירושלמי הביאו התוס' יבמות מה שעשתה חכמה עטרה לראשה דכתי' ראשית חכ' יראת ה'. עשתה ענוה עקב לסולייתה (הוא סנדל המסוליים שאין לו עקב. שם בגמ') דכתיב עקב ענוה יראת ה'. בפהק"ד וידעת כי הוי' אלקיך הוא האלקים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ופירז"ל בזה דלשונאיו משלם שכר מצות בעוה"ז ועונש עבירה שמורה לו לע"ל. ולאוהביו נהפוך הוא שעונשו מקבל בעוה"ז ושכרו מזומן לו לעוה"ב. וראוי להבין בארחות ה' חסד ואמת. והנה יסורי גיהנם כ' הרמב"ן ז"ל ששבעים שנה יסורי איוב בעוה"ז נוחים מיסורי גיהנם שעה א' וכן לענין הטובה כל תענוגי עוה"ז הן כקיא צואה לנגד ענג ג"ע וכ"ש לגבי שכר עוה"ב. ואיך הוא משפט צדק ושכר ועונש הלא אינו תלוי אלא באה' ושנאה. שלשונא ותן חלק הטוב במה שאינו כלום והעונש במה שהוא קשה וגדול מנשוא. ולאוהב גם אם אף הוא חוטא עונשהו בדבר קטן ושכרו יגדל אין קץ. אמנם פי' מ"ש וידעת כי הוי' אלקיך הוא האלקים האל הנאמן. פי' לשון הנאמן ר"ל הקיים מלשון יתד במקום נאמן. ר"ל שהקב"ה הוא אלקי ישראל הוא קיים לבדו ונק' הקב"ה ע"ש המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. כלומר שאין שום שינוי ח"ו בקדושתו ית' גם במה שהוא מהוה שמים וארץ הגשמיי' הכל הוא בבחי' כבי' הקדוש ומובדל. ואין השינוי אלא לגבי הנמצאים שהעליונים מקבלים התהוותם בקירוב יותר אל שרשם ומקורם והתחתונים בריחוק מקום מהם. אבל קמי' ית' שהיא יחוד הקו"ח דאא"ס ב"ה כל היצור וכל המפעל לא נכחד מקדושתו ית' ממש. וענין מצות ולעבדו בכל לבבכם ועבדת את ה' וגו' כ"פ. י"ל וכי לעבודה הוא צריך והלא ארז"ל אומר אני ממקום קדושתי והכל נעשה (בענין מכת בכורות שאמר אם אני שולח מלאך לשם הרי הוא נשקע בטומאת מצרים אלא אומר אני ממקום קדושתי). ועוד מארז"ל עבודה זו תפלה ח"י ברכות דשמו"ע. י"ל איך הבקשה שמבקש האדם טובת עצמו נק' עבודה אמנם הענין הוא כמו עבודת קרקע שדה וכרם שכאשר יעשה בהם העבודה הצריכה להם אז יתנו השדה וכרם את כחם ופרים בעליל לארץ. כמ"כ יובן שבהכנת האדם א"ע בתפלה כאלו עומד בגופו לפני המלך ומבקש שהמלך ינהיג ויכלכל ענינו בכל דרכיו הרי הוא מדבק א"ע בזה אל המלך בכבודו וקדושתו ית' עי"ז הקב"ה נמצא אליו להיות קדושתו ית' בוקעת את כל מסכי העולמות המעלימים בפני העולמות לעצמן כנ"ל ונמשכת למטה בעולמות ממש בין בתומ"צ