חנה אריאל דברים רפב

לפניו תלך הנ"ל), ובזה יעלה גם הפלגא הב' שלא העלה יצחק. ואי לא הא קריבית כו' ויעלה גם הוא הכלי כנ"ל ואין להאריך. ואחרי נשיאת חטא וההעלאה אמר ומחוי להו יצחק קוב"ה בעינייהו היינו בחי' הראי' הנזכר שעולים בכללותן אל המקום המופלא כו' וק"ל

ואחכ"ז יובן המדרש ירושלים חטאה בכפליים שנאמר חטא חטאה ירושלים וגו' ולקתה בכפליים שנאמר כי לקחה מיד ה' כפליים ומתנחמין בכפליים שנאמר נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם שפי' החטא בכפליים היינו בבחי' התפלה ובבחי' התורה ומצות וק"ל, ויתכן עוד לפי מ"ש דלשון כפליים משמע שני כופלים כי גם כופל אחד משמע שני דברים והיינו כנזכר לעיל בענין בניך חטאו שכולל מעשה גבוה בב' הבחי' דקודב"ה. ואומר חטא חטאה ע"ד משנ"ת במ"א ובדרוש דברים ע"פ השיגוה בין המצרים דהיינו לאחר י"ז בתמוז שהובקעה העיר ובטל החומות השומרים מן החיצונים. וקודם ט' באב שעדיין היה בהמ"ק קיים ושרתה בו שכינה בבחי' שרתי במדינות היתה למס ברוב שפעה ע"ד עבודה צורך גבוה הנ"ל והיתה יניקת החיצונים גדולה מאד. אבל לאחר ט' באב שחרב בהמ"ק ונתעלמה השכינה למעלה (וגלו לישראל למקום שגלו הוא רק דרך התלבשות לברר בירורים ולא להשפיע שפע רב כידוע) וכמ"ש עתה אקום יאמר ה' עתה אקום עתה ארומם עתה אנשא ושוב לא יוכלו הרודפים להשיגה ולקבל יניקה ממנה אלא אדרבה היא מבררת בירורים בירידתה שעפ"ז יובן דלשון חטא חטאה ירושלים קודם ט' באב שאז היא כענין העבודה צורך גבוה הנ"ל וזהו בכפליים שני כפלים וע"כ לנדה היתה שממשכת טומאה ר"ל ולקתה בכפליים כמ"ש כי לקחה מיד ה' כפליים. וי"ל במ"ש כי לקחה מיד ה' הלא מפי העליון לא תצא הרעות. ועם האמור יובן שזהו כענין ימחו על קדושת שמך על ידי קדושת שמך בהתגברות דאש לפניו תלך שזה הי' מקוב"ה ושכינתי' וגם בבחי' השני כפלים דמעשה גבוה ועבודה צורך גבוה כמו קודם ט' באב הנ"ל. וכמ"ש במדרש כל מכבדיה הזילוה כי ראו כו' היינו שראו הכרובים דבוקים זב"ז וק"ל ועי"ז שיהי' בחי' (המוחין) [המחי'] דימחו על קדושת שמך ביסורים מופלגים אומר שאחר שימחו החטאים ע"י היסורים אז מתנחמת בכפליים בב' הבחי' דעבודה מעשה גבוה וצורך גבוה ובמעלה עליונה כאלו עשאוני הנ"ל וזהו שאומר נחמו נחמו עמי דהיל"ל נחמו את עמי אלא שהכוונה שאומר לעמו שהם יעשו הנחמה והיינו בבחי' כאילו עשאוני הנ"ל. רק שלפי שהנחמה באה ע"י ימחו על קדושת שמך הקודם לא יוכלו לעשות הנחמה כענין ומחוי להו יצחק שהוא דרך עלי' דיצחק דוקא כנ"ל אבל כשהנחמה באה מבחי' ירידה משפלות היסורין הקודמים איננה מגעת כ"א לבחי' השמיעה מרחוק כמובן מביאור ענין הראי' ושמיעה הנ"ל. וזהו ונשב בגיא לעקור ולשרש עון דע"ז פעור דידוע בענין דע"ז דפטור שהוא להמשיך שפע פסולת וגם לפעור א"ע ולהראות לפני' כלי התולדה הממשיכים פנימי' ועצמיות להשתפך אל מקום הפסולת דפעור ר"ל וז"ש ונשב בגיא הוא בחי' עומק למטה למטה שהוא בחי' השפלות הגדולה כענין ימחו הנ"ל וכמשנת"ל עי"ז נעקר ענין המשכת הפסולת מכחות החטא. וטהרה הנפש לקונה כנ"ל ולכן אומר ועתה ישראל פי' ועתה ר"ל אחר הישיבה בשפלות הגדול וצער, היסורין שבטלו כחות הממשיכים יניקה ח"ו לחיצונים. וגם ר"ל ועתה שלא הגיע למעלות בחי' לע"ל ועלי' שע"י יצחק דמחוי להו וכו' כנ"ל. לכן אומר שמע אל החוקים וכו' בבחי' השמיעה לבדה כאילו עשאוני הנ"ל וז"ש אשר אנכי מלמד אתכם לעשות דוקא דהיינו כאילו עשאוני דוקא כנ"ל. אבל לע"ל יגיעו למעלה בבחי' ראי' וקירוב ומחוי להו יצחק קוב"ה בעינייהו כנ"ל וק"ל: