חנה אריאל דברים רפא

בחי' דאתקריאו גופין חידוש גמור הוא לזאת אומר כאילו עשאוני

ועם האמור פה יובן מאמר רז"ל בשבת אמר רבי עקיבא לע"ל אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לו ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא. אמר לו ליעקב בניך חטאו אמר לו ג"כ ימחו וכו' אמר לא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק כו' פלגא עלי ופלגא עלך וכו' עד ומחוי להו יצחק קודשא בריך הוא בעיניהו. ויש להבין הלשון בניך חטאו הלא חטא הוא שוגג ולמה ימחו בעון השוגג. וכן יש להבין במ"ש חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה. פי' כמו הנדה שמטמאה אחרים. למה תלה זה בשם חטא. והלא יותר לתלות ענין זה כמ"ש על רוב פשעיה שהן הזדונות והמרדים. אמנם עם האמור שפי' לשון חטא בכאן הוא לשון חסרון כלומר שלא די שלא עשו עבודה דצורך גבוה הוא אלא שפגמו וחסרו גם בבחי' מעשה גבוה הנ"ל. להיות יניקת החיצונים רבה מחמתן. וע"ז השיב אברהם ימחו על קדושת שמך פי' זהו כענין אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם. והיינו שיתגברו בבחי' קדושתו ית' כמ"ש אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו. עד שממילא ידכאו ויתרוצצו ויהי' כאין ממש כל הכחות הממשיכים יניקה לחיצונים. והיינו ע"י יסורין שקשין מאד על האדם לסובלן בדרך הטבע עד שמתבלבל האדם ונעשה כאין ממש ואין לך רוח נשברה גדול מזה עדמ"ש בזוה"ק רוח נשברה היא כחות הטומאה המעוררים ומסייעים לחטוא וכשהן נשברים ממילא תטהר הנפש לקונה וזה שאמר אברהם ימחו על קדושת וכו' ע"י יסורים על קדושת שמך (כמו על ידי קדושת שמך וקל להבין) וכן אמר יעקב ג"כ. אמר הקב"ה לא בסבי טעמא כמ"ש במ"א על מ"ש בן מאה שנה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. כלומר שאינו מרגיש כלל טבע והרגשת העולם כמו שהוא נוהג בסדר עולם ואינו מביט רק חיוב השכל והאמת הצודק ולכן אין אברהם חש וחס על היסורים שירוצצו ח"ו את ישראל לפי שהוא ע"ה הי' גופו מרכבה שלא הי' בו שום כח מתנענע כ"א מהתפעלות נשמתו מאלקים חיים. ע"כ לא הביט כלל אל צער יסורי העוה"ז. וכן יעקב ידוע שהוא ענין יו"ד עקב דהיינו המשכת כח היו"ד דחכמה בבחי' עקביים הרחוקים מערך מדרגת החכ' עצמה וכן הוליד שבטי יה רחוקים ממדריגתן של יעקב ואעפ"כ אין בלבם אלא אחד. וזהו דרדקי כלומר שנמשך על קטנות להמשיך גם על הקטנות בחי' כח היו"ד דחכמה אלקית לכן גם הוא אינו משגיח על הטפל שהיא יסורי עוה"ז רק אל עיקר המכוון שלו להמשיך קדושת אלקות למטה וממילא ימחו ויהיו כאין ע"י התפשטות תגבורת קדושת שמך כאמור. ושניהם בענין אחד הם להמשיך מלמעלה למטה. זה בחי' זקנה שעבר ובטל אצלו הרגשת העולמות. וזה משפיע וממשיך בכח שפע המכוון שלו העיקרי' ואינו משגיח על הטפל. אך יצחק ע"ה מדה אחרת היתה בו בחי' מדות הגבורה שנמשלה לאש שנמשך למעלה למקורה יסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח כך מדתו של יצחק היא העולה ופונה למעלה בגופו דעוה"ז בבחי' עלייה ודביקו' עצום בבחי' קו שמאל דהקב"ה בכבודו ובעצמו (עד שהוצרך לעקידה ע"ג מזבח הוא בחי' המל' ממכ"ע שיוכל להעלות התחתונים עם עלייתו והבן) וכל עניניו וכחו להעלות את בניו למעלה מעלה ולא לדכאם תחת רגלי היסורין ח"ו ולכן אמר יצחק פלגא עלי להעלותם לקדושה עליונה ופלגא עליך ואי לא הא קריבית עצמי הכל בדרך עלי' נאמר. ודקדוק התיבות קל להבין דמ"ש בני ולא בניך היינו שהקב"ה שאומר בניך חטאו הוא עדמ"ש הי' לך לעזרני. ותנו עוז לאלקים לתקן החטא המעכב ע"י הגילוי הצריך לע"ל. והם השיבו שבכחו וגבורתו יבטל כל החטא. אבל יצחק השיב בני ולא בניך גם עליך מוטל התיקון ע"ד צדיק ונושע מושיע את עצמו וכדמיון גופני כאדם שמתחזק א"ע והחלוש אומר גבור אני שגם אברים החלשים יקבלו כחות הגבורים וה"ז הוא מלמטה למעלה (ולא כהתגברות דאש