חנה אריאל דברים רעח

מיוחד בעל רצון ושכל ומדות מתפשט מאת המלך (ע"י כיבוש המדינה ומינוי השרים שופטים ושוטרים) שכל אשר יעלה ברצון המלך ושכל ומדות שלו שזהו ענין שלימות האדם דבני המדינה מכריחם לעשות ולקיים בל יפול דבר (וידוע בכ"ד שזהו ענין דו"נ הכח המתפשט בבני המדינה הלא הוא בחי' פ' נוק' בחי' מקבל לשפע רצון ושכל וכו' של הדכורא שהוא ענין השלימות המשוער בדעתו של המלך עצמו כשתוקע א"ע ברצון ושכל וכו' שהוא בחי' פ' מיוחד להשלמת בני המדינה). אך מובן בפשיטות שהפ' דרצון ושכל וכו' הזה אינו משתלם בשלימות בכח עצמו של בעל הפ' כי גם שבפ"מ יש בכחו להכריחם אל פעולות ומעשים טובים ככל שפע פ' הדכר שלו. אך עיקר הרצון וכו' הזה הוא לתקן את מהותם ועצמותם של בני המדינה שיעזבו את נטיית טבעם הגס ונמוך במדריגות הריקים ופוחזים דור סורר ומורה ויתהפך לבם בחור בטוב ומאוס באמת מצד עצמן את הרע. זה תלוי בבני המדינה דוקא בכח של עצמן דוקא שיבוא להם לעצמם ממהו"ע נפשם רצון ושכל ומדות וכו' להשתלם בשלימות ההנהגה שהמלך רוצה להנהיגם. ומזה יובן בנמשל דדוקא בפרצופים דזו"נ קובה"ו למעלה באצי' אורות וכלים די"ס דבהון איתכסיאת מב"נ עד שנמצאים יש ודבר נפרד לגמרי כגופי בני אדם שאין מרגישים ענין אלקות כלל וכלל (אף בשעה שהנשמה ונה"א עוסקים בהם כידוע) ובכח מדת מלכותו ית' ושכינתו בתחתונים יתהפך חשוכא (דפירוד) לנהורא דהשגת והכרת הנשמה. ע"ז אמרו עבודה צורך גבוה היא כלומר שרצון ושכל ומדות דפרצופין הללו דקובה"ו צריכין לעבודה דתחתונים שעי"ז דוקא משתלם הרצון ושכל כו' של הפ' שלהן בשלימות. והיינו העבודה דתחתונים בדעת ותבונה והסכם מהות ועצמות האדם שלהם לעבוד את הבורא ב"ה. דמה שעושים בטבע היהדות בלי ישוב הדעת מובן מהמשל הנ"ל שזהו רק שקובה"ו בכחם פועלים את כ"ז וממע"ט כאילו אין הפירוד דנפשו החיונית הבהמית זז ממקומו כלל אלא שהיצ"ט שופטן לפי שעה אין זה נק' עבודה שלצורך גבוה כי אין שייך לזה צורך שמאליו נעשה בכח המלך הקב"ה ומלכותו ושכינתו בתחתונים אבל באמת עיקר הרצון ושכל ומדות דפרצופים זו"נ הללו הוא שיתהפך כח הפירוד דתחתונים אל אור היחוד דקובה"ו במהו"ע כח התחתונים. וזהו נק' עבודה דוקא בשתי בחי' ומדריגות. עבודת התפלה היא בחי' עבודת השכינה ב"ה להעלותה למעלה מעלה מן העשי' עד האצי'. ותפלת העשי' היא תיקונא דשכינתא להתגלות אורה בבחי' עול מלכות שע"י תקיעת דעת האדם מעקרא ושרשא דכל עלמין יכריח את הגוף ונה"ב החיונית לקבל עליהם בפו"מ עול עבודת הבורא וזה דומה להקרבת הבהמה ע"ג המזבח ותפלת היצירה היא התגלות כח השכינה לפעול על ידי הנשמה ונפ"א להאיר בשכל אנושי שקרבת ה' הוא הטוב האמיתי ונצחי עד שהנפש הטבעית שטבעה לאהוב מה שהוא טוב התפעל לחפוץ בקרבת אלקים. וכן ביראה וכל בחי' המדות ותפלת הבריאה היא התגלות כח השכינה ג"כ להיות הגוף והנפש הטבעיות טרודים בשכל ודעת אלקים בטעם וחיוב התפעלות המדות לעבודת ה'. ותפלת האצי' היא תיקונא דשכינתא והתגלות כחה לפעול הרגשת הביטול כעומד לפני המלך יודע ומכיר שרק באור פני מלך חיים ולכן מבקש פרס מרבו כלומר דבר הפרוס שגם כל היום לא ישט לבו להפרידו ח"ו מקונו כידוע כ"ז בכ"ד. וה"ז ד' תיקונין דשכינתא כלומר התגלות אורה וכחה בתוספת מדריגו' ומדריגות וממילא כן הוא עליות העולמות דאבי"ע כידוע. והנה העליות הללו למעלה הם נעשים מאליהם וממילא בבחי' עבודת עלולים הרוחני' הנזכר בפע"ח. וגם התיקון שנעשה ע"י תפלת ישראל גם בטבע יהדותם לבד הנה באמת לא שייך בזה לומר צורך גבוה הוא אלא מעשה גבוה הוא וכמובן מהמשל הנ"ל ואך מה שהתחתונים עושים בתקיעת הדעת וההתבוננות כו' זהו הנקרא עבודה וצורך גבוה הוא (ואף שבודאי