חנה אריאל דברים רעב

ובני פרו וישרצו וירבו וגו' שהם נתרבו מצד עצמן שעלו מנפילתן בנשירתן מאדה"ר כנ"ל והנה ידוע שנשמות שלימות הם רק ששים רבוא רק שכל נשמה יש בה חלקים ענפים וניצוצות כמ"ש בסה"ק. וכל זמן שלא האיר בנשמות רק בחי' הביטול אין לחשוב רק הנשמות השלימות עצמן שבהן הכח והיכולת לקבל מכל אשר חפץ עשה כו'. אבל הענפים והניצוצים א"א להם לקבל כזאת כ"א ע"י כח והארה מהנשמה עצמה. ויתכן לומר שלכן אמר וחמושים עלו בנ"י א' מחמשה כפירש"י ז"ל או מחמשים כפי' הזהר לפי שהענפים של הנשמות לא היו יכולים לקבל הגילוי שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם עי"ז הגילוי. אך ע"י יצי"מ ומ"ת בדבור אנכי הוי' אלקיך שנתן בנשמות הכח ועוז לעשות לתקן העולם ע"י תומ"צ בכל מדרי' העולם וזה א"א ע"י הנשמות עצמן כ"א ע"י ענפים ופרטים שלהם כידוע שהמברר צריך להיות בערך המתברר זהו שאמר ה' אלקיכם הרבה אתכם. פי' מלבד הריבוי שבנ"י פרו ורבו וכו' במצרים הנה עתה אחר מ"ת ה' הוא שהרבה אותם וזה הריבוי יתפרש בב' דרכים. הא' ע"ד לא מרובכם הנ"ל כי עתה הם בבחי' רב וגדול להמשיך גילוי אלקות בבחי' יש ודבר דוקא ע"י התומ"צ הדרך הב' הוא מלשון ריבוי ממש והיינו כנ"ל שעכשיו גם הענפים והניצוצין הכלולים בכל נשמה ונשמה יבואו לחשבון. ועם זה יתפרש גם מ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב אם כמ"ש רש"י ז"ל בשם הספרי מה היום לעולם קיים וכן הכוכבים וזהו ע"פ הדרך הא' הנ"ל ויהי' פי' הרוב מלשון רב וגדול וע"פ הדרך הב' הנ"ל יתפרש כפשוטו שהם רבים מאד כי גם הניצוצות נחשבים במנין. והנה זאת תורת האדם התפלה סמוכה למטתו שתחלה לכל הוא עליית הנר"נ לאסתכלא במדריגות כל אשר חפץ עשה ע"י שהאבות תקנו התפלות כאמור. ואח"כ ענין התומ"צ שה' אלקיכם הרבה אתכם וטהור ידים יוסיף אומץ בכל יום ויום כנ"ל שהאדם נק' מהלך. אך מצד הנשמות עצמן כל עלייתן הוא רק לבחי' הכלים די"ס ופרצופים כנ"ל ממדרי' למדרי' עליונה ממנה והכל בבחי' כל אשר חפץ עשה. אבל ע"י קיום התומ"צ הוא אנכי הוי' אלקיך שעי"ז מתייחדים גם בבחי' האורות ע"ד שארז"ל עתידי צדיקי דברו עלמא. והיינו כידוע שהבריאה מאין ליש הוא רק ע"י יחוד הקו"ח באו"כ. וזהו דעתידי צדיקים שיאיר בהם יחוד הקו"ח אא"ס ממש וזהו ה' אלקי אבותיכם דהיינו כח הנשמות עצמן שהם יונקים מהאבות דוקא כנ"ל (אבל ה' אלקיכם הרבה אתכם נתבאר שהוא מצד מ"ת) יוסף עליכם ככם אלף פעמים היינו שיזכו למדרי' הכתר די"ס שהוא בחי' האל"ף כידוע בענין יחידות במל' ועשירות בז"א ומאות באו"א ואלפים בכתר. וזו משלי היינו משל מרע"ה שהוא הדעת דישראל כידוע והדעת עולה עד הכתר. אבל ע"י התומ"צ דאנכי הוי' אלקיך כנ"ל יברך אתכם בבחי' היחוד דאא"ס ב"ה ממש בבחי' א"ס שזהו כאשר דיבר לכם דהיינו מ"ש לאאע"ה אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ועפר נק' רגבי אדמה שאין לה מנין כלל. כי אפשר לפרר תמיד לחלקים קטנים יותר ויותר והכוונה על בחי' היחוד באור א"ס ב"ה הנ"ל שאין סוף להתפשטותו כלל כידוע

פרשה ואתחנן

ואתחנן אל הוי' בעת ההיא לאמר י"ל על איזה עת הוא אומר דלפי הנראה על סיפור הקודם בפ' דברים אין להעת ההיא שייכות אל התחנה. אתה החלות. משמעות הדברים שבמדבר היתה ההתחלה להראות. ולכן מבקש אעברה נא שיהי' גם הסיום וסוף דבר וצ"ל מה הוא ההתחלה והסיום. ויאמר ה' אלי רב לך וגו', פי' בזהר דהווית שמשא וכען זימנא דסיהרא מטא (ומוכרח השמש להתכנס) לכן צו את