חנה אריאל בראשית סב

המדינה לכל ברי' וברי' די מחסורה הוא מן הרצון שיש לו למלוך על עם ולהנהיגם בסדר נכון לפניהם. ובאמת גם החוקים והמשפטים אשר שם במדינה נובעים מן סברות חכמתו העמוקה של המלך ואין בכל המדינה מי שיודע במציאות החכ' העמוקה של המלך החכם וכש"כ שאין מי שיעלה על לבו שהחכמה העמוקה של המלך היא עיקר וסיבת ההנהגה גם במדינה לעיני העם. וכמו"כ יובן בנמשל שצפיית אד"ק את כל הדורות היא נבדלת מאד מהרגשת העולמות את עצמן וגם הרגשת הפרצופים הנאצלים את העולמות רק שמצד יחוד הנאצלים במאצילן אטרו אסתכל באורייתא שהיא מהחכ' דאד"ק וברא עלמא הנפרד מקו"ח ליש ודבר בפ"ע. ונת' בכמה דוכתי שהסתכלות הזאת היא הכנה בעולמות שיוכל לבא לידי התגלות אור התורה בעולמות לע"ל ע"י קיום תומ"ל עכשיו למטה. עוד במשל שעלה ברצון המלך החכם לעסוק בחכמתו העמוקה שהוא לעשות הנמנע דב' הפכים אפשרי (או מחויב ור"ל) גם בעניני הרגשת זולתו את מציאת הנמצאים כמו עמוד של אבן לומר שהוא של זהב וכן על איש שהוא אשה ועל ראובן שהוא שמעון כשיצייר בדעתו ב' הסברות לומר שהוא אבן ואיש וראובן וסברא הב' שהוא זהב ואשה ושמעון והמלך בחכמתו בא לייחד האבן המורגש לכל וכן איש וכן ראובן שהוא ענין א' עם זהב ואשה ושמעון הוא ע"ד ענין הידוע דאור החסד בכלי הגבורה שמצד האור הרי הוא חסד ומצד הכלי הוא גבורה ואחדה"פ שממך הכל מייחדם בתכלית היחוד ע"ד הנ"ל בסברות חכ' ההפכיות בזה המל החכם מייחד גם ב' ההפכיים שבערך המורגש לכל. אך עדיין אין היחוד הזה נמצא רק בכח השיעור והמדמה של המלך עצמו וגם המציאות ההפכיים מופשטים מן המורגש לכל אדם ונעתקים אל כח המדמה ומשער של המלך החכם ובהיותם שמה מאיר עליהם כח חכמת המלך לעשות שלום ביניהם ולייחדם בכח חכמתו הנבדלת מערך מציאות המורגש לכל. הנמשל מזה הוא בחי' עתיק למעלה בבחי' מ"ה וב"ן שהוא מתנשא מימו"ע ונעתק מבריותיו וגם הוא מעתיק מאא"ס בעצם דאד"ק ליתן שם מציאות אמתי מיוחד באא"ס ב"ה לכל המציאות התחתון כמשל עשיית הנמנע אפשרי הנ"ל. אך כמו במשל הנ"ל כשחפץ המלך החכם הנ"ל שיהי' נמצא כח מעשיו (לעשות הנמנע אפשרי) בנמצאים עצמן בלתי מופשטים ממציאותן המורגש הזה זהו כל רצון הפנימי שלו במלכותו והנהגתו במדינה הנעלם מן כל בני המדינה כאמור וגם הוא נבדל הערך הרחק מאד מהרגש בני המדינה. ואיך יתכן זה. הנה כאשר נמצא במדינה מי שיבין את זאת שהמלך הוא נבדל בחכמתו ובכל כחותיו מאד מאד מן ההנהגה עצמה שהוא מנהיג בה את המדינה וכשהמלך החכם מראה לו הארת פנים (כידוע שנק' פנים ע"ש שמראה הפנימי' לחוץ) כמו ענין הכרת פנים הנק' [פיזאנאמיע] אזי מתפעל האיש המבין הנ"ל מן ההארת פנים הזה ככל רצון המלך החכם בקרבו המופלג ונעלם מכל אדם אפי' מן האיש המבין. אך אם אין איש מבין במדינה הנה אף שכבר עלה הדבר ברצון המלך ורצון המלך שלטון בכל דבר א"כ ע"כ שיבא איזה פעולה במדינה מן עליית הרצון הזה הנה אותה הפעולה גם היא נעלמת מהרגשת בני המדינה אותה. והמשל מזה מגידי הרצון בכל אדם שהם נמצאים בכל הגוף ועל ידם מתנענע האדם לכל רצונותיו. הנה אם עולה לאדם רצון שרחוק גם אצלו שיבוא אל הפועל כמו ענין ווינצין זיך הידוע והרי גם הרצון הזה מתפשט בכל גידי הרצון בגוף ואעפ"כ אין הגוף מתפעל להתנענע מזה רק שאם הוא טרוד ברצון של הווינצין זיך הנ"ל גורם איזה שינוי בכחותיו בגידי המוח ובוורידי הלב הבא אל הפועל. אבל מן הרצון עצמו אין בא שום תנועה בגוף. והנמשל מכ"ז למעלה הוא בענין פרצוף א"א שנק' פנימי' רצה"ע שהוא הוא התומ"צ ובשני אלפים תהו שלא נגלה כלום מפנים דא"א בעוה"ז אף דאסתכל באורייתא ובלא עלמא