חנה אריאל בראשית ס

ויעבדו וגו' והיינו נפילת נפש חיה דנשמה בהרגשה גופניית במקום הפירוד וכמ"ש וירא ה' אל אברם והנחילו בחי' האמונה כנ"ל היינו יציאה מאור כשדים רק שהכל הי' בבחי' אמ"ר כנ"ל ה"ז כמו דוגמת ענין נגלה עליהם ולא בהרגשת גופם וכמ"כ באברהם גם שנעשה מרכבה הי' רק בבחי' ביטול הרגשה גופניית. אבל כשויוצא אותו החוצה בדבר ה' נעשה מרכבה גם בבחי' ההרגשה גופניית ובא עתה ויאמר ה' בבחי' אמירה להתגלות גם הנעלם דאמ"ר אל בחי' דבר ה' דויוצא החוצה ע"י ויחשבה צדקה דהאל הקדוש נקדש בצדקה כנ"ל והיינו שנגלה לו במקום ההרגשה הגופניית בחי' נגלה עליו אדון הכל (משא"כ ויבן שם מזבח לה' סתם וכו' כנ"ל הי' בבחי' ביטול ההרגשה) דוגמת מ"ת שנעשה חירות מחה"מ חירות משעבוד מלכיות לולא שגרם החטא שלא נתקיימה בהן זאת המדרי' ובטול החירות כדוגמא זאת יובן מה שאמר אאע"ה במה אדע כי אירשנה. היינו שלא הגיע אליו גילוי היציאה מאור כשדים בקיום גמור אלא רק לפי שעה דויחשבה לו צדקה אבל אח"כ נעשה לו בחי' האמירה דגילוי הזה בבחי' הנעלם שהוא מקום ובחי' דקב"ה ידע בגוונא אחרא. ולכן אמר במה אדע גם אני בידיעת עצמי בדעת תחתון כי אירשנה. וחשבו חז"ל את זאת לאאע"ה לחסרון הזכות (כעין כדמיון דוגמת חסרון הזכות בישראל להתקיים בהן בחי' החירות ממה"מ ושע"מ) ושע"כ נדון במאמר ידוע תדע. ידוע ענין לשון מקור. תדע התפשטות הידיעה למקבל. וז"ש שגם בחסרון הזכות לקבל התפשטות הידיעה בכח עצמו ונסתפק לומר במה אדע אמר לו הקב"ה ידוע תדע בכח המקור תתפשט לך הידיעה ע"י כי גר יהי' זרעך וכו' וזהו שלגבי אמירת במה אדע אמר אד' הוי' כלומר שהגם שהאל הקדוש נקדש בצדקה כנ"ל שזהו יחוד הוי' אד' כידוע עכ"ז אין גם כח היחוד מגיע אל סוף מדרי' ההרגשה גופניות. א"כ איננו בטוח גם בסגולת הארץ וכחה ככל הנז"ל שלא תתבטל מזרעו ח"ו. וע"ז היתה התשובה קחה לי וגו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה שהוא רוח אשר נוש' מעם ה' עד סוף מדרי' הגופניית שאין בה רוח חיים כלל גם שם יגיע ויגדל כח ה' והיינו ממש ענין נתינת ארץ ז' עממין שהן מדות הטבעיית לתת לזרעו בבחי' טבע היהדות ופ' רחל ככל הנ"ל ומבואר ג"כ במק"א

מצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה את כל התו"כ עד שלא נתנה כו' ובצדיקים שבדורות שקדמו לאאע"ה לא נמצא לשון קיום התורה. והיינו נמי מ"ש דשני אלפים תורה התחילו בימי אאע"ה דוקא. והענין שהתורה שהיא פנימית רצוה"ע ב"ה לא נגלה בעולם עד שבא אאע"ה וידוע דרצוה"ע ב"ה הוא בחי' התחתונה שבכתר שנק' בשם א"א וחלק העליון ובחי' עליונה שבכתר נק' בשם עתיק יומין המתנשא מימו"ע. וביאור הענין עפ"י משל למלך במדינה שמסדר ענינה בסדר יפה ומתוקן בצו"מ כפום עובדיהון דב"נ. אבל המלך לעצמו הוא חכם נפלא עד מאד וכל עסקו בהתחכמות לעשות הנמנע אפשרי ומעומק חכמתו הי' תחלה כל השתדלותו בנמנעות שבחכ'. ע"ד דמיון הסברא שכל תנועה מולדת חום. ואם ימלא סברא להיפוך שהתנועה שהוא כענין ירידה הוא מטבע המים הקרים שלסבת קרירתם הם נגרים ויורדים והרי כאן לפנינו שתי סברות הפוכות. והמלך החכם ימצא לומר ששני הסברות אמת ואחד הם. והוא בתנועה הנבדלת מן החומר וההרגש הגופני שאין התנועה העתקת העצם ממקום למקום כי הנבדל נבדל הוא מערך מציאות מקום ואין התנועה אלא התפשטות כח מן העצם הנבדל שלגבי ההתפשטות הוא תנועה מן ההתכללות בעצם בבחי' אפיסת המציאות של כח והתפשטות. ומשם יצא אל המציאות בשם התפשטות מן העצם. והרי ההתפשטות הוא