חנה אריאל בראשית נג

שהוא נעלם מן העולמות ואינו מתגלה בהם כ"א ע"י או"א זו"נ כמ"ש בפה"ק. ולכן נק' אין שאיננו נמצא בעולמות ולא אפס כנ"ל בע"ק המתנשא לגמרי מימות עולם כמ"ש במק"א (במש"ה הנ"ל) באריכות. ודמיון זה הי' בצדיקים עשרה דורות מנח ועד אברהם. שכבר הי' הכריתות ברית לקיום חיצוניות העולמות וא"א לחיצוניות בלא פנימיות. באמת הי' ג"כ הפנימיות רק שהי' בבחי' אין והעלם לגבי עולמות. והוא ענין הצדיקים שבעשרה הדורות שהי' להם דביקות בבחי' הפנימיות רק שלא הי' נמשך מזה שום גילוי כלל בחיצוניות [משא"כ בדרות שמאדם ועד נח שחיי הגוף דאדם היה נמשך רק מהפנימיות והוא היה השליט בנפש חיה דכל בשר דבעלי חיים. ואם היה דביקותם בבחי' פנימיות דעולמות ע"כ שהיה נמשך גם בחיצוניות ומחמת תערובת הרע בחיצוניות נסתלקה בחי' הפנימי' עצמה לגמרי מן החיצוניות כענין מתנשא מימות עולם. ומה שנמשך מן הפנימיות להחיות החיצוניות נפל בקלי' כנ"ל]. והחיצוניות הי' לעצמה סדר השתלשלות החיות ככל הדברים שנבראו בדבר ה' ורו"פ ואיננה תלוי' בגילוי הפנימיות וכמ"ש לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. ואף שהעיקר הוא הפנימי' ובאופן שיתגלה גם הוא בחיצוני' [כמו עכשיו ע"י תומ"צ וכן אאע"ה קיים כהת"כ וכמשי"ת] לזאת ארך אפים לפניו להיות הפנימי' עכ"פ נמשך ובא בבחי' סכ"ע ובחי' אין והעלם. גם במקום צדק ומשפט כפום עובדיהון וכו' אף שלגבי המקום הזה היו מכעיסין וכו' [ומזה נמשך שגם אחר מ"ת והמשכת הפנימי' לגילוי בחיצוני' יהי' מקום לעורר בחי' הארך אפים גם לרשעים. כמשל מי שהרגיל א"ע בסבלנות גם אם יתמנה למושל ומנהיג שמוכרח לעשות דין ברשעים מפני תיקון העולם אעפ"כ לפעמים תתנוצץ בו בחי' הסבלנות להאריך אף] וזו היא מדרי' הג'. עד שבא אאע"ה ואבות העולם בחי' אילנא קדישא אז הותחל לבא תיקון חטא עה"ד ותחיית הנשמות שנשרו ונפלו כנ"ל ע"י שנגלה עליו אדון הכל דמיון לאורות בכלים למעלה שהחל לבא בספירת החכ' ופ' אבא. והיינו שנגלה לו בחי' ויפח שבנשמות עצמן [משא"כ בדורות שמנח עד אברהם לא הי' אלא ע"י הקבלה מנח ורק בו בנח לבדו הי' גילוי איר דויפח וכמש"ל ובפ' נח]. ולכן נק' האבות בשם אילנא כידוע שבאילן העושה פירות יש בו ג' בחי'. אחת. כח הצומח כמו בעשבים וירקות שהוא רק התפשטות מן הכח להצמיח שיש בארץ. ב' שגם הכח המצמיח שבארץ גם הוא בא ונמצא באילן עד שממנו התפשט צמיחת הענפים והפירות ועלין. הבחי' הג' הוא מ"ש אילנא דמבכרי אבייהו. וענין זה הוא כמ"ש במק"א שגם הארץ אף שיש בכחה להוציא צמחה לא תוציאנו כ"א ע"י המאמר מן השמים כמ"ש ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא והוא הנותן טעם בפירות אחר הפריחה וההנצה הנובלת מן הפרי (כמשל זרע האב שמברר ודוחה הפסילת מזרע האם ומברר הטוב ממעט לצורת הולד). וגם זה הכח נמצא באילן ליתן טעם בפירות שלו, וזהו שאמר הקב"ה לאאע"ה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. מארצך הוא דמיון כח המצמיח שישנו בארץ מולדתך הוא כח השמים (במאמר ודבור) על הארץ שעי"ז דוקא תוליד ותוציא צמחה, מבית אביך הוא ביכור האבים הנ"ל. ואמר לג' בחי' הללו לך לך שילכו ויבאו להמצא בבחי' הנשמה שלו שנשרה גם היא מאדה"ר וכמ"ש בזהר פ' אמור טיבו יתירא עבד קב"ה לאבהן ומאתר רחיקא קריב לון כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם ויעבדו אלקים אחרים וזהו לך לך כלומר אל עצמך שתשוב הנשמה שנשרה לקבל אור ג' הבחי' דארצך ומולדתך וכו' הנ"ל והענין הוא כמשנת"ל באדה"ר שיציאת נשמתו מן המחשבה אל ישות הבריאה לא היתה בדבר ה' בבחי' יציאתו אל הפועל ככל הנבראים שהן רק כמו בחי' התפשטות כח הצומח מן הארץ. אלא ע"י ויפח שעי"ז באה עצמות הנשמה שבמח' (ובדבר ה' קודם יציאתו אל הפועל) להאציל כחות בגוף להיות בו נפש חיה מן