חנה אריאל בראשית כו

שהמקום שהלך שם אדה"ר המציא בו בקי' התגלות ענין האלקות עד שנעשה מקום הארץ ההוא עיר מושב קדושה אלקות ולא כמדבר שהוא מקום (נחש וכו') הקליפות ובזוה"ק ות"ז אמרו שהי' אדה"ר אומר לבהמות וחיות בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. ופי' לפני ה' הוא ע"ד מ"ש בכתבים ובכ"ד דר"ל לפני מדרי' מקור התהוות העולמות כמו שהם לפנינו ולמעלה הימנה וע"י לפני הוי' זה תטהרו ע"ש בב' הפירושים שיש בלשון שם הוי'. א' ע"ש שמהוה הכל. ב' הי' הוה ויהי' שזהו למעלה מעלה מהתהוות העולמות כמו שהן עתה שאין שום גילוי עכשיו מבחי' היהי' אבל בבחי' לפני הוי' הכל נמצא כאחד הי' הוה ויהי'. ולזאת נק' אדה"ר בשם אדם אדמה לעליון הוא שם הוי' ב"ה שהוא מהוה עולמות שהן בחי' ההוה לבד ע"י בחי' האורות וכלים די"ס דבהון אתכסיאת כידוע. ושם הוי' ב"ה עצמו אין חילוק אצלו בין ההוה להי' ויהי' דמיון זה הוא האדם נפש חי' ככל הבע"ח וכח של הנפש שלו נבדל לגמרי כנ"ל. וכל עיקר מציאותו של האדם הוא בשביל זאת שע"י חיבור הניצוץ אלקות הקדם למע"ב עם בחי' האחור למע"ב יוכל להביא גילוי ענין האלקות דפנימי' רצה"ע בכל מדרי' העולמות והיינו שיתגלה בחי' הלפני ה' הנ"ל שדוגמתו באדם הוא בחי' הקדם למע"ב אל כל המע"ב וכמ"ש ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וקודם חטא עה"ד הי' זה כל האדם וכל ארץ שגזר עליה לישוב נתיישבו כנ"ל. וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה ל"ת. והענין כידוע דג"ע הוא בחי' בינה ובינה הוא בחי' התגלות עתיק כידוע כ"ז בכ"ד. והפירות דג"ע הן בחי' זיוא דעתיקא שהוא ענין זיו השכינה (דנשמת הספי' דבי"ע ואין כאן מקום הביאור לזה) והוא מתן שכר לצדיקים שעבדו את ה' בעוה"ז אחר חטא עה"ד. ובשעת הבריאה הושם האדם בג"ע לעבוד את הגן הזה שיוסיף תת כח פירותיו היינו להוסיף אורות דזיוא דעתיקא בפירות הג"ע וכדמיון עבודת הגן למטה לעדור ולהשקות וכו'. וזהו לעבדה ברמ"ח מ"ע שהן המשכות בחי' פנימי' רצה"ע ב"ה בעולם הג"ע. ועד"ז י"ל גם מ"ש ולשמרה דלכאורה מה שמירה שייך שם אטו גנבי איכא. ואין לומר שמירה מחיצונים שהרי קודם החטא היו מובדלים לגמרי עולמות הקדושה מעולם הקלי' והי' י"ד מדרי' פנוים ביניהם. ועפ"י האמור י"ל דלעבדה הוא במציאות האדם בג"ע בגופו עם הנרנח"י שלו ממילא נמשך לשם תוס' זיוא דעתיקא וע"ד האמור מקום שגזר לישוב וכו') והיינו לעדור ולהשקות לעדור הוא מרפיא ארעא הוא ע"ד הנ"ל שהגוף דאחור למע"ב נזדכך מחומריותו וגופניותו עד שהי' מכהה גלגל חמה כמו"כ הי' מזכך גם חומר העולם דג"ע בתוס' אור דפנימי' רצה"ע ב"ה וזהו דרמ"ח מ"ע הן דוגמת רמ"ח אברין שבהן ועל ידיהן נגלה תנועת חיי האדם חוץ לגופו. והיינו להשקות שעי"ז נתוסף כח צמיחות הפירות בגן. וענין לשמרה היא השמירה מהיסח הדעת כידוע דהיסח הדעת פוסל בדברים שבקדושה ור"ל שצריך גם כוונה דוקא מכוונת להמשיך תוס' האורות שע"י הכוונה דוקא הוא מכנים תוס' האור בחומר גוף הפירות. והדוגמא לזה מאיש קדוש היושב בבית וטרוד בהשגת אלקות דודאי בא מזה המשכת קדושה עליונה בד' אמות שלו אבל הוא ענין כללי דכללות ענין האלקות אבל אם מכוון במחשבתו על תמונת הבית עציו ואבניו ועמודיו ואולמיו וכל אשר בבית אל שרש כל הפרטים הללו בעולמות עליונים דמדרי' אלקות הרי בזה מחבר וממשיך אור השורש אל כל אשר בבית ומגיע להחיות הניצוצות הפרטיות שבהן וק"ל וזהו ולשמרה בשס"ה ל"ת שהן דוגמת הגידין באדם שבהן מתהלך הדם הוא בצמצום פרטי של כל גיד וגיד ועי"ז דוקא מתקבל חיות הנפש שבדם בכל אבר ואבר משא"כ אם הי' הדם נשפך חבל בגוף הי' תרתי לריעותא חדא שלא היו מתגלים פרטי אופני החיות השייכים לכל מקום ומקום לפי ענינו וטבעו רק חיות א' כללי. שנית