חנה אריאל בראשית קנ

חכלילי עינים ולבן שנים בחי' ג'. דהיינו ג' עליות דמל' הנמצאים גם בגלות. עלי' אחת היא עד נה"י דז"א. ב' עד חג"ת והיינו ימינא ושמאלא וביניהו כלה. היינו עד חג"ת דז"א וזהו גפן בב' סגולתות. משא"כ ולשרקה היא בחי' שורק שהוא רק ג' נקודות ונמשכים למטה מטה. חכלילי עינים וגו' הוא בחי' ג' שעולה עד חב"ד בגדלות דז"א ומ"ש אוסרי וגו' קודם ולשרקה וגו' שלא כסדר העליות היינו משום דדוקא כשיש בישראל בחי' אוסרי לגפן אז יונקים מהם ג"כ בחי' ולשרקה וגו']. בתפלת סבת אומרים וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך וצריך להבין מה צריך שמו לקידוש הלא אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. פי' קדושים בכל יום הם המלאכים שמתחדשים בכל יום כמ"ש יוצר משרתים ואשר משרתיו. ואשר משרתיו הם המלאכים שנבראו מששת י"ב ויוצר משרתים הם המתחדשים בכל יום והם בירור שם ב"ן שמברר ומעלה בכל לילה דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שעי"ז יוצר המשרתים הנ"ל שהן אלף טורין דמגדלין לה לבהמה רבה בכל יום ויום והיא גמיעת לון בגמיעה חדא והוא עלייתם לקדושה דשמך קדוש והם יהללוך סלה וכ"מ שנאמר סלה אין לו הפסק והיינו עליית הניצוצות בעילוי אחר עילוי עד אין סוף ונק' קדושים מפני שעולים להיות קורים ומהללים קדוש קדוש בעילוי אחר עילוי לנצח נצחים שמשיגים בכל עת קדושה יתירה וזהו קריאתם קדוש סלה בלי הפסק. והכל בא ממה שאתה קדוש ושמך קדוש. ואיך יתכן לומר שישראל הם מקדשי שמך. והענין הוא שע"י המצות שישראל מקיימין ע"י הם גורמים לחבר בחי' אתה קדוש ושמך קדוש ועי"ז וקדושים בכל יום וכו'. ועל החיבור הזה דאתה קדוש בשמך קדוש הוא אומר ישראל מקדשי שמך

ביאור הדברים. הנה שם הוי' ב"ה נק' ע"ש שמהוה עולמות ועיקר שם הוי' זה הוא בת"ת הכולל ו"ק דמדות דאצילות והוא ז"א. וי"ל הלא גם בא"א אמרו דרבוא רבבות עלמין נפקין ויתבין בגולגלתא דא"א וגם רבואות עלמין דנפקין מאח"פ דאד"ק וכו'. ולמה דוקא שם הוי' דז"א נק' ע"ש שמהוה עולמות. הענין דכונת בריאות עולמות כתבו כל המקובלים שהוא פי' שעלה ברצון העליון דעצמות אא"ס ב"ה להתגלות מדת המלוכה וענין כח המלוכה הוא להשלים נמוכי המדרי' שמצד עצמם אין יכולים להשיג מדריגת השלימות כמו שהתלמידים מקבלים מהרב השגת השלימות בשכלם ודעתם. אבל המלך אין מלך בלא עם דוקא שאינם יכולים להשיג ולקבל כלום. ואעפ"כ בכח המל יוכלו להשתלם. ועם היינו עולמות שהן בחי' העלם. והן בחי' יש דוקא. דהיינו של כדרך עילה ועלול שיש לעלול קצת השגה בעילתו ולכן אינו יכול להיות יש גמור אבל עולם שהוא העלם מחמת ההעלם יכול להיות יש ודבר. וז"ש בע"ח לא הי' מקום לעמידת העולמות מחמת תוקף בהירות אור א"ס שגם העלם וחשך לא יחשיך ממנו להאיר למטה עד אין תכלית גם במקום היש ודבר כמו שהוא מאיר למעלה מעלה. ולכן אף שבמחשבה אחת זו שעלה ברצונו למלוך על עולמות נבראו כל העולמות. אך לא הי' מקום לעמידתן מפני תוקף בהירות אור אחדות הפשוטה שאין לך דבר חוץ ממנו כלל כחשיכה כאורה וכו' כמשל הידוע שהאדם המצייר בכח המדמה שלו גשם עב וקשה כאבן דומם שהוא כמת כידוע בתניא. אעפ"כ אין המצויר דומם מת כלל אלא הוא כח רוחני חי דמהות כח המדמה שהוא רוחני לגבי בחי' חומר וכו'. ככה העולמות שנבראו במח' אחת דאא"ס הן הן בחי' הא"ס דמדרי' מחשבה אחת הנ"ל. ואף שנמצאו העולמות כמשל שנמצא הגשם בכח המדמה. אין להם עמידה כלל שיתכן עליהם שלימות המלוכה לפי שבלא כח המלוכה אינם חסרים שלימות. מפני בהירת הא"ס דאחדות הפשוטה המחשב אותם במח' אחת הנ"ל. וענין עמידתן הוא דוקא בשם הוי' שפירושו מהוה ר"ל שנותן לעולמות מציאת הוי' שיהיו נקראים הווים [בל"א זיי