חנה אריאל בראשית קמז

מקום להסתר ממנה. וז"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ועלה כבוד ה' א"כ לא יהי' שום כח נמצא בעולם רק לקיום רצונו ולא לעבור עליו כלל וזהו והי' ה' למלך (דוקא) ביום ההוא יהי' ה' א' ושמו א'. פי' כמו שהוא א' למסתכלים בכבודו בבחי' ישראל כן יהי' תמיד בשם כבוד מלכותו לעולם בלי שום הפסק ד"א. כי את רוח הטומאה אעביר כנ"ל. אך יש להבין בזה שהרי גם עתה הוא ית' מלך על הארץ ומל' מל' כ"ע ולמה יש עתה עוברי רצונו. אמנם ידוע שזהו מ"ש והארץ נתן לבני אדם. שמדת המל' נק' ארץ והוא אל מסתתר בתוך הנמצאים דעולמות ויש מקום לשליטת הקליפות ומשלחת מלאכי רעים שלהם. והבחירה נתנה לאדם שיוכל לקבל על עצמו עומ"ש להתפעל ממנה לבטל רצונו מפני עול המלכות ולשמור מצותיו וחוקיו בבחי' עול מל' דוקא. משא"כ ההתפעלות מבחי' פרצוף יעקב הנ"ל הוא שרצונו ושכלו ומדותיו של האדם הם עצמם חפצים בקיום התומ"צ. וזהו ויעקב איש תם יושב אוהלים שהוא הי' מרכבה לבחי' פרצוף. וענין מרכבה נת' בדרושים הקודמים דהיינו שכל הכחות שלו הי' רק בבחי' התפעלות מאלקות. והוא ע"ה הי' מרכבה לבחי' פרצוף יעקב הנ"ל הי' איש תם יושב אוהלים בכל כחותיו ולא הי' לו שום הפסק וביטול מזה כלל אף כשהי' עושה במילי דעלמא ורועה את צאן לבן וכדומה. כידוע בזה"ק שבהצגת המקלות בשקתות הרהטים הי' ענין מצות תפילין וכדומה בכל מעשיו. ואמר לו ה' שלא יקרא עוד שמו יעקב היינו ע"פ הנז"ל בשם הזוהר בענין הקריאה דהיינו לאוקמי' באתרי' שלא יהי' עוד בחי' המרכבה שלו רק לפרצוף יעקב שהיא רק הארה המתפשטת מפרצוף ישראל לענין קיום התומ"צ בפ"מ. כ"א ישראל יהי' שמך דהיינו שישיג להיות מרכבה לבחי' ישראל דהיינו ההכרה וההסתכלות ביחודו ית' בעולמות בבחי' ה' א' הנ"ל אפי' במקום גופו ופעולותיו בגשמיות. ולכן אף שלעצמו נק' בשם ישראל לא נעקר שם יעקב ממנו כי צריך לו עדיין במה שהאבות סימן לבנים שיהי' להם יניקה מבחי' זו דיו"ד עקב גם למי שאינו יכול להשיג בחי' ישראל הנ"ל. ועתה יובן ג"כ שהמלאך לא הי' יכול לומר לו לשון קריאה דהיינו לאוקמי' באתרי' הנ"ל שאין זה בכח המלאך כלל וכלל ואין זה במדריגתו כ"א למעלה מעלה הרבה ממדרי' המלאך. רק המלאך ברכו שיאמר שמו ישראל דהיינו שיהי' לו השתררות קבוע במקום מדרי' העולמות. וזהו ברכה ודאי. וה' אמר לו אח"כ להעלותו בבחי' המרכבה לשם ישראל כאמור

והנה השבטים ידוע שהם בחי' מרכבה תתאה דהיינו שהיו מרכבה, ממש לבחי' המל' שהוא ענין קבלת עול מלכות שמים הנ"ל. והם ביניקתם מאביהם היו בחי' מרכבה ממש והיינו כנ"ל שלא הי' בהם שום כח ליפרד מעול מ"ש בבחי' ביטול היש ממילא מובן שלא היו יונקים אלא משם יעקב (כי ע"י יניקה מבחי' ישראל אין ההתפעלות בבחי' ביטול היש אלא בהכרת האין ממש בבחי' היחיד דה' א' כנ"ל) אך בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו פי' לגלות להם ע"ד הקבלה ברזא דחכמתא ענין הקץ שהוא מ"ש והי' ה' למלך כנ"ל. כי הוא ית' גם עתה מלכותו מל' כ"ע וכמצביי' עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא רק שלעולמות עצמן אין זה בגילוי ולע"ל יהי' זה בגילוי בכחות הנמצאים דעולמות כמ"ש וראו כל בשר. ואיך שייך בבשר לשון ראי' אבל הענין הוא שההתפעלות מן הראי' תגיע עד הבשר הגופני שיהי' אור הנשמה המכרת ורואה ומתפעלת מגיע עד הכחות הגופנים דבשר שיהי' הבשר מסכים ברצון גופני בהתפעלות הזה. ויובן ד"מ ממי שבא לראות איזה דבר נחמד למראה (כמו קאמעדיעס) שכשאין ההתפעלות מן הראי' גדולה מאד לא יסכים לדחוק א"ע מאד עד שיזיע ויחקקפקו חוליותיו אבל כשהדבר נפלא מאד מאד אזי מעוצם התפעלות התשוקה להביט ולראות לא נמצא שום כח המנגד לזה אפי' בגשמיות כאות הגופניות שסולדים לאחוריהם