חנה אריאל בראשית קמה

המחיר כנ"ל ועתה יודע לכם שאני יוסף אחיכם ותקבלו ממנו היחודא (תתאה) עילאה] ממש כנ"ל

פרשה ויחי

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. י"ל מה ענין האספו כי אם קרא אותם מסתמא באו. וגם חזר ואמר בשינוי לשון הקבצו. והחילוק בין לשון אסיפה ללשון קיבוץ הוא שהקיבוץ הוא בדבר המזומן אלא שאינו ביחד כמ"ש קבצם כעמיר גורנה. והאסיפה הוא בדבר שאינו מזומן כמ"ש אם את כל דגי הים יאסף להם. גם כפל לשון ושמעו. ותחלה אמר בני יעקב סתם ואח"כ אומר שם ישראל. ובגמ' בקש יעקב לגלות את הקץ לבניו (שזהו ואגידה לכם וכו') ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא ח"ו יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ויצחק וכו' פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. פתח הזקן ואמר בשכמל"ו. ובזהר שנסתלקה ממנו שכינה כאשר אמר באחרית הימים ואחזי עציבו וא"כ כשאמר האספו הי' עד שלא נסתלקה. א"כ למה נק' אז בשם יעקב ויקרא יעקב הלא ידוע שבמדרי' עליונה נק' בשם ישראל דוקא. ואין לך מדרי' גדולה מזו שבקש לגלות את הקץ פלאות ושכינה עמו ולמה אמר ויקרא יעקב. יש להבין היטיב ענין הב' שמות דיעקב וישראל ולמה באברהם כשקרא שמו אברהם נתבטל שם אברם. וביעקב אעפ"י שאמר לו הקב"ה לא יקרא עוד שמך יעקב ואעפ"כ לא נעקר שם יעקב ממקומו. וגם יש להבין שבפ' וישלח אמר למלאך לא אשלחך כ"א ברכתני ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל. ומשמע שחשב זאת לברכה עד שאח"כ שאל הגידה נא שמך וכו' משמע שהברכה כבר קיים ומ"ש ויברך אותו שם משמע שזה כפל ענין. וא"כ מה הוסיף עוד הקב"ה שאמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב וכו' הלא כבר נתבשר בזה ע"י המלאך. ואין לומר שהמלאך ברכו שיקרא הקב"ה את שמו ישראל וברכתו גרמה לו זאת כי ממשמע שנא' כי שרית עם אלקים וכו' שמטעם זה הוא ראוי לשם ישראל תומ"י ולא לשון תפלה ובקשה שיאמר ה' כן. גם שינוי הל' דמלאך אמר לא יאמר וה' אמר לא יקרא והנה בזוהר ע"פ ויקרא יעקב אל בניו הנ"ל. אמר דקריאה הוא לאוקמי' בדוכתי' וכן פי' בויקרא אל משה וכו'. והפי' עד"מ כשנאספים חיל המלך להעמידם בשורה כפי הנימוס אזי כשקורין אותן לכך כאו"א מכיר את מקומו ועומד שם וכן בשרי המלוכה כשקורין אותם אל המלך אז כאי"א קם על מקומו המיוחד ומסודר לו מאת המלך. ואז דוקא עושים אנשי החיל את נימוסי טכסיסי המלוכה. וכן אז המלך דוקא מדבר עם השרים בעניני המלוכה כחפצו. הרי שע"י הקריאה נזכר על מקומו ועומד בו לקבל השלימות הראוי' לו. כמ"כ יובן ויקרא יעקב אל בניו שבזה העלה אותם אל מקומם הראוי להם ואז דוקא יוכל לגלות להם הקץ. וכמ"כ יובן מה שה' אמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב כלומר שלא יהא זה מקומו המיוחד לו וכדלקמן. ותחלה יש להבין ענין שם יעקב שנאמר בו ויעקב איש תם יושב אוהלים ופירש"י ז"ל אהלים של תורה. ובשם ישראל אמר לו המלאך כי שרית לשון שררה. והענין דהאבות סימן לבנים ומה יפה ירושתנו שכל ענין הכח הטבעי שנמצא בישראל לעבודת המקום הוא הכל בירושה לנו מהאבות. והנה עכשיו מצינו ג"כ בבני ישראל שנק' בשם יעקב ואשר נק' בשם ישראל כי יעקב פי' יו"ד עקב כלומר שהיו"ד שבנשמה מאיר הארתו בעקב כי ידוע שבנשמה יש שם הוי' והיו"ד הוא בחי' החכ' וכתיב הוי' בחכ' שאא"ס מתייחד בכל מקום בבחי' החכ' דוקא ועל ידה מתייחד בכל המדרי'. והנשמה ע"י היו"ד שבה דוקא היכולת בידה