חנה אריאל בראשית קמג

רצון ושכל ומדות של עצמן דוקא ולא בבחי' הביטול הגמור דעלול לגבי עולתו כמ"ש באגה"ק הנ"ל. והיינו שאינם כמו הספי' עצמן שהם בחי' עלולים אלקיי' ולכן נק' ע"ס בלי מה שאינן מהות לעצמן כלל אלא שהן אורות וכחות של המאציל שבהן מנהיג את עולמו. אבל העולם דאצי' הוא מונהג ולא מנהיג רק שהם מכירים ומשיגים את היחוד כנ"ל. וכן נשמה דאצילות כשבאה בעוה"ז מכרת היא בטבעה ענין היחוד דאלקות בכל כחותי' (ולכן א"א לה לחטוא כלל וכשהגוף בא לחטוא מסתלקת ממנו כמ"ש בסה"ק ובאגה"ק שם) ואף שעוסקת בעוה"ז במילי דעלמא בנוהג שבעולם. אך אין לה הרגשה עצמיית בישות העולם כלל, כמשל שאנו מדברים במלאכים ועניני עולם העליון שאין לנו הרגשה עצמיית בהם ואעפ"כ יש עסק בזה וגם יש מי שפועל בהם ע"י שמות וכוונות. כמ"כ יש להבין שהנשמות דאצי' אין להם הרגשה בישות העולם ואעפ"כ יש להם עסק בו ע"י נפש החיונית והשכליית שמתלבשת בהן. אבל עולמות בריאה יצירה עשי' הנשמות ומלאכים שבהם עיקר הרגשתם הוא בישות עצמן והעולם. רק שיונקים ומקבלים מע"ס דבי"ע להכיר ולהשיג גדולתו וקדושתו של הקב"ה ושהוא עיקרא ושרשא דכולי עלמין כי גם הכלים דע"ס דבי"ע עצמן הם ג"כ אינן בחי' אלקית ממש כידוע בסה"ק. ואף שהאורות שבהן הן אלקות ממש דיחוד העליון אעפ"כ מאחר שהארתן בעולמות הוא רק דרך הכלים לכן אין נגלה בנמצאים דעולמות מענין היחוד ממש. וגם מרגישים את הישות דעולמות בהרגשה עצמיית דעצמן שהם ג"כ בחי' יש ודבר לעצמן. וכן הנר"נ דבי"ע כשבאים בעוה"ז יש להם הרגשה עצמיית בישות העוה"ז ג"כ. ואף שהנשמה מכרת את בוראה ויש בה בחי' ניצוץ אלקות ממש כידוע. אך הרצון ושכל ומדות שלהם הם יש ודבר לעצמו אוהב את ה' וירא ממנו ומשיגו ומכירו וכו' ואין התפעלותם בכח הנר"נ שלהם בבחי' היחוד והביטול דאין עוד מלבדו כנשמות דאצי'. אך ע"י הקבלה ומסירה (כמ"ש במק"א בענין משה קבל תורה ומסרה) שיקבלו בעלי נר"נ דבי"ע ממי שיש לו נשמה דאצי' (שהוא נק' חכם בלשון הגמרא) יוכלו לקבל גם אור היחוד אלקית דאין עוד מלבדו בקרבם ממש עד שתהי' התפעלות הכחות דרצון ושכל ומדות שלהם בבחי' התפעלות אלקות (והן נק' תלמידי חכמים כידוע). ובזה יובן מ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם דוקא. דהיינו מ"ש בלשון זה"ק דאתקריב עלמא בעלמא שעי"ז יוכל להיות נגלה גם בעולמות דבי"ע מאור היחיד דאצי' כמו בחכם ות"ח הנ"ל. וזהו שע"י ויגש אליו יהודה שפירשו בזה"ק דאתקריב עלמא בעלמא, כידוע שהשבטים היו בחי' מרכבה תתאה לבחי' המל' דאצי' בבי"ע. והיינו שהיתה השגתם בעצם בבחי' הישות דעולמות רק שהיו יונקים מיעקב אביהם שהוא הי' מרכבה עילאה דאצי'. אמונת היחוד במדרי' יחו"ע היינו שקמי' ית' גם עתה הוא יחיד לבדו כמו קידם שנבה"ע כי אין המגן והסתר והעלם דשם אלקים רק לגבי העולמות וכו' כידוע יכמ"ש בתניא ח"ה. ולפי שהרצון ושכל ומדות שלהם הי' בבחי' הישות כנ"ל הי' כל עבודתם לקבל עליהם מל' דאצי' לבטל את ישותם וישות העולם אל היחו"ע דמל' דאצי' במקומה באצילות. אמנם בגמ' אמרו שכשאמרו השבטים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שזהו ענין יחו"ע, פתח הזקן ואמר בשכמל"ו לפי שעיקר המכוון שיתגלה יחו"ע ביחו"ת כמ"ש בתניא שה ענין יחו"ת וכידוע. וזהו כאשר נולד יוסף קראה רחל את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר שהוא בנימין והיינו שיוסף הוא בחי' צדיק עליון ובנימין צדיק תחתון. צ"ע הוא בחי' יסוד דדכורא עילאה המשפיע גילוי היחו"ע בצדיק תחתון שהוא כלי המקבל דמקור כל המקבלים דבי"ע שיוכלו גם הם לקבל גם גילוי היחוד בעולמות הישות דבי"ע דהיינו ענין היחו"ת הנ"ל. ועד שלא נולד בנימין צ"ת לא הי' אפשר להיות השפעת היחוד ממש בעולמות. והי' כח וענין יוסף צ"ע רק לעורר את האהבה במרכבה תתאה