חנה אריאל בראשית קמב

בין בחי' רצוא ושוב הנא' בחיות העולמות. ובין מטי ולא מטי הנא' באורות פנימי' דאד"ק. כי בחי' רו"ש. הסתלקות החיות בבחי' רצוא. וקבלת החיות בבחי' שוב. ובמול"מ ההיפך דבמטי עדיין לא נתקבל החיות. ובלא מטי מזה חיים המה הכלים וזהו להחיותם ברעב. והטעם הוא דקבלת החיות בבחי' רו"ש זהו מדבר שישנו עומד בשלמעלה ושיתקבל למטה ג"כ. ע"כ הוא עד"מ כששופכים מכלי אל כלי שמרוחב הכלי שלמעלה לא יתקבל להדיא בשלמטה ע"כ נצמצם שפיכתו בכדי שיוכל להתקבל בשל מטה. עד אשר יורק כל אשר בשלמעלה למטה. אבל מול"מ הוא בהתחדשות חיות מעקרו ובבחי' מאין ליש. ע"כ בבחי' רו"ש לא יתקבל כלל. ומהיכן יגיע בחי' הרצוא רק שמתחיל מלמעלה שיהי' מסי. רק כיון שממלא מקום העליון בבחי' אין לא נק' חיות עדיין. רק שממציא מציאת התחתון עד אשר לא מטי שזהו בחי' ביטול הכלי שלמטה למה שלמעלה ובזה ישנה למציאותה בבחי' הביטול ושזהו חיותם. וזהו להחיותם ברעב. וא"כ הי' הסברא חיצוני' שלא לעשות סעודה לגמרה של תורה עד שהוכיחו זה מקרא דויקץ שלמה. דהנה נא' וה' נתן חכ' לשלמה וידבר שלשת אלפים משל שזהו ענין קבלת בחי' חכמה שבמל' דאצי' המאירה בבי"ע בבחי' שלשת אלפים משל. כי האיר בתוך גופו בבחי' אור הכתר ששם האלפים. ע"כ כאשר התלבש בבחי' משלי בי"ע דיבר שלשת אלפים. ויקץ שלמה והנה חלום. פי' שמבחי' אור הכתר לא יבא בבחי' בי"ע כ"א בבחי' החצוני' שנק' בשם חלום. ע"כ ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' שזהו בחי' חכ' שבמל' כמו שהיא באצי'. ויעל עולות ויזבח שלמים. שזהו ענין בחי' רו"ש שהולך ע"ד פרצופי גופו להאיר בבי"ע כמו החלום שיכולים לפתור אותו ע"י הפה שהכל הולך אחר הפה. ויעש משתה כו'. שזהו ענין הסעודה שאח"כ. נראה מזה שעושין סעודה אף לאור התו' ג"כ והענין הוא דבאמת יסוד אבא ארוך משל אימא ומסתיים ביסוד ז"א ג"כ. שיגיע מזה בבחי' רו"ש למטה ג"כ. ע"כ אור התו' גדול מבחי' אור דעוה"ב שמאיר ביוהכ"פ שהוא בבחי' ה"א עילאה בחי' אימא. ואור התו' באבא שמסתיים בז"א ג"כ ויוכל להגיע מזה חיזוק ובירורים למטה ג"כ כנ"ל וד"ל

פרשה ויגש

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו וגו' ויאמר גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם איתי וגו' הנה בפסוק ראשון לא אחר אחיכם עד אח"כ ויגשו אז אמר לשון אחיכם. גם מ"ש העוד אבי חי וכו' הלא כבר אמרו לו שלום לעבדך לאבינו וגו'. להבין את זאת. כתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ידוע בענין פי' ברוך ה' שהוא ענין המשכת גילוי אלקות מלמעלה לחטה בעולמות. א"כ יש להבין מ"ש מן העולם ועד העולם. מהו הענין שיהי' נמשך מן העולם (העליון) דוקא שהול"ל ממדרי' אלקות ממש יהי' נמשך בכל העולמות עליונים ותחתונים אמנם ידוע שיש ד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשי'. אצילות נק' עולם היחוד פי' שגם באצילות יש בחי' עולם ממש היכלות ורקיעים ודצח"מ מלאכים ונשמות שהם אינם בחי' אלקות ממש כי יצאו ונפרדו מקו"ח אור אין סוף ברוך הוא כמו שכתוב באגרת הקודש. ואעפ"כ הם בחי' אצילות ועולם היחוד. והענין כמ"ש הרמב"ן בענין ע' זקנים דכתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו (על משה) ויתן עליהם. שכל עניני ומאמרי הנבואה שנאמרה למשה היו יודעים גם הם. וזהו ענין רוחו של משה אשר עליהם. אך מראה הנבואה עצמה לא ראו כלל ולא קם עוד נביא כמשה. וככה יובן בנמצאים דעולם אצילות שגלוי להם ענין היחוד דאחדות אלקות ואין עוד מלבדו. ואעפ"כ יש להם