חנה אריאל בראשית קל

וד"ל) ובחנוכה הדליקו נרות בחצרות קדשך שהוא בחי' היכלות דזו"נ. שזה הוא בחיי החשכות אור הוי"ו דוהוי'. להגיה החשך ולסמות עיני החיצונים. והנרות דחצרות קדשך הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. והיינו כשיש בחי' עליית הוד והדר לפניו בעלמותו אזי מתפשטים בחי' עוז וחדוה במקומו ופי' מקומו מבואר במ"א על פסוק ברוך כבוד ה' ממקומו דמקומו דא שכינתא. ולהבין בביאור יש להבין איך שייך להיות בחי' מקום על העצמות והלא ידוע דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו וקאי על כל בחי' עולמות שנתהוו אחר הצמצום וכידוע. ומקודם נבאר המאמר גופא דמה בא להשמיענו דהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו. והלא ענין מקום של דבר הוא ענין שמגביל את הדבר וצ"ל המקום ההוא גדול מהדבר עד שיסיבבנו ויגביל את הדבר ונמשל בית האדם שנק' מקומו הוא גדול הרבה מהאדם ומקיפו ומגבילו כו' וא"כ עצמות אא"ס שכל העולמות נתהוו ממנו בדרך רבוי צמצומים ומדריגות כידוע בודאי לא יקראו העולמות בחי' מקומו כיון שהוא גדול מהם הרבה והוא יקרא מקומם כו'. אמנם יובן זה בהקדם לברר בחי' יחו"ע דשמע ישראל ויחו"ת דב"ש כו' דידוע ענין יחו"ע שהוא. המשכות אא"ס מלמעלה בז"א דאצי' וכאשר מייחדין אותו בו"ק דאצילות יכול להיות בחי' יחי"ת בכל העולמות דרך בחי' מל' דאלי' וכידוע. ויש להבין דלפי הנראה שיש ב' הפכים בבחי' יחו"ע והיינו שלפי פשט הגמ' שתמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם היינו בחי' המשכת אא"ס מלמעלה בז"א דאצי' ולפי הפשט דצריך למסור נפשו בא' היינו שמורה על בחי' ביטול ו"ק דאצי' באלופו ש"ע וכידוע עפ"י הקבלה וד"ל. אך הענין דשניהם אמת מצד ב' טעמים והיינו או שמצד שמכוון בהמשכת אא"ס בו"ק כו' ממילא הוא ענין ביטול ו"ק לאא"ס הנגלה בתוכם. או להיפוך כשמכוון מלמטה למע' הביטול דו"ק לאלופו ש"ע ממילא נעשה בחי' המשכת אא"ס בו"ק וד"ל. ויובן הענין דהלא יפלא לכאורה דכיון שאנו רואים למטה בחי' עולמות מוגבלים במעומ"ט מזרח מערב צפון ודרום כו' הרי ע"כ יש בחי' מקור לזה. והיינו שבהמקור שייך להקרא בחי' התחלקות ו"ק רק שהם כלולים כו'. כי לו שלא יש שם כלל בחי' התחלקות רק היא אחדות פשוטה איך יתהווה מבחי' אחה"פ בחי' התחלקות מעומ"ט כו'. אלא ע"כ שיש בחי' מקור להתחלקות רק שהם כלולים כו'. והוא ענין בחי' ו"ק דאצי' שהם מקורים להתחלקות למטה. אך שם הם בהתכללות עד שנק' אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו'. והיינו מצד דאיהו וגרמוהי חד בהון כו'. וזה ג"כ ידוע מצד שרש אמונתנו דעצמות אא"ס הוא בבחי' אחה"פ מושלל מבחי' מקור להתחלקות. וא"כ נפלא איך נתהווה ממנו בחי' מקור להתחלקות וכו'. והיינו ע"כ מצד בחי' שמו דהיינו ששמו הכלול בעצמותו שהוא ענין גילוי לזולתו [וכידוע דשם אינו צריך אלא לזולתו ולא לעצמו] הוא בבחי' עשר כו' והיינו אף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות עד דלאו מכאמ"כ. פכ"ז להתגלות לזולתו והיינו לבריאת העולמות הוא בבחי' עשר והיינו מקור להתחלקות והוא בחי' ו"ק דאצי'. ולזה צריכים אנו לייחד אותו בו"ק. דהיינו שלא נאמר ח"ו דבחי' התהוות העולמות הוא מבחי' שמו לבד שנק' כבי' מקור לעולמות ומה שהוא לאו מכאמ"כ הוא בחי' מהותו ועצמותו. ונמצא דיש בחי' מקור לעולמות כמו שהם בבחי' התחלקות למע' מע' בבחי' שמו העצמי לבד ובבחי' מציאות אמיתי וד"ל וכמו שהוא בבחי' מהו"ע היינו שלא יש מקור לעולמות כלל. וכמשל שם האדם שנק' ראובן ששם ראובן הוא מהות ודבר עומד בלעדי העצם. אף שבאמת הוא הנק' ראובן. ונמצא דבעצם שאינו בחי' ראובן כלל עכ"ז יש בו בחי' ראובן שהוא מציאות עומד בלעדו כו'. ונמצא אלו הי' הסתעפות משם זה שנק'