חנה אריאל במדבר רלז

א"צ להשפיל עצמו למדריגות הישות שלהם לא ברוחניות כביטוש הנ"ל ולא בגשמיות דהכאת האבן אלא ודברתם אל הסלע וכמ"ש שנה עליו פרק א' או הלכה א' מתושבע"פ שהוא שורש המלכות במדריג' אור המאציל ממש. ומזה הוא בא ע"י משה דוקא הכח והעוז להעלאת מ"ן שהיו מתפעלים מאור התורה שבהלכות. בין ברוחניות העלאת מ"ן מנוגה ובין בהוצאת המים בגשמיות (כנ"ל כ"פ ששניהם ממקור א' הם באים). אך במשה נאמר עניו מאד מכל האדם וגו' חשב למשפט שה' צוה אותו להשפיל א"ע במדריגתו לעורר לב האבן של העם שהוא ענין ההכאה באבן כנ"ל. אך לפי שדרך ירידה ממדריגתו העליונה עד גדר ההכאה צריך להיות ע"י ממוצע שהוא הדבור. ולפ"ז יהי' הדבור ג"כ מעין ההכאה והוא מה שאחר להם שמעו נא המורים (מל' דור סורר ומורה) המן הסלע הזה נוציא לכם מים כאומר בתמיהה איך אפשר שמן קושי לב האבן כמוכם יפעלו בכם התפעלות העלאת מ"ן וכמ"ש בזוהר הנ"ל גופא דלא סליק נהורא מבטשין לי' ונהיר והביטוש הוא הגערה להשפילו ולהכניעו ע"ד המבואר בלק"א פ' כ"ט. ולפי כונתו הזאת לא הוצרך ה' לאמר לו רק מה שמתחדש עתה שהוא הדיבור. וההכאה שהיתה גם בזכות מרים חשב שא"צ לחדש לו דבר מעתה כי כבר הוגד לו בחורב אמנם לפי מה שבאמת בצווי זה לא היתה הכונה בבחי' ירידה ממדריגת משה כי אם אדרבה רצון ה' הי' שממקום קדושת עצמותו של משה רבינו עליו השלום שהוא בבחי' פנימית ועצמות הנ"ל יופיע עליהם ההתפעלות לכן גם עתה ע"י ההכאה באה להם ההופע' מפו"ע דהיינו אור התורה שהגיע עד גופם ונפשם. הטבעית השכליית. והוא הפלפול בתורה ע"י קושיות ותירוצים ולא אור התורה כמו שהוא להדיא. וכמו שכתוב בזוהר ובתיקונים ע"פ וימררו את חייהם דכנ"י (שהוא בחי' הנשמה עצמה ולא כח הגוף ונפש הטבעיית השכלית) בחומר דא ק"ו וכו'. והיינו שהופעתו עליהם היתה בדרך העלם גדול שהוא ההכאה באבן שהוא ע"ד הרגשה בגופנית דוקא. ע"כ נגלה עליהם אור תורה ג"כ בשכל טבעי. ובחומר דא ק"ו ובלבנים לבון הלכתא וכו'. אבל לפי מצות ה' באמת לשנות פרק א' או הלכה אחת על האבן הי' מתגלה עליהם אור התורה להדיא. וז"ש לא האמנתם בי (שממקום קדושה העצמות יפעל בהם גם בגופים) להקדישני לעיני בנ"י. פי' להקדישני בקדושת עצמותו שלמעלה מבחי' ונקדש בכבודי הנ"ל ושיהי' קדוש לעיניהם ממש בגילוי כי באמת גם עתה נתקדש בקדושת עצמותו בם וכמ"ש אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש בם. אך לא הי' לעיניהם ממש רק בהעלם ע"י הפלפול. והנה ידוע בענין תקט"ו תפלות כמנין ואתחנן שהתחנן משה ליכנס לא"י שרצונו הי' להיות הוא במדריגתו פני חמה. שהוא אור עצמי מפו"ע הנ"ל. יכניסם לא"י שהוא ענין אתעדל"ע בלא אתעדל"ת (משא"כ ע"י יהושע פני לבנה תלוי באתעדל"ת דוקא כמבואר בענין הנ"ל באריכות וע"ש בש"ת ח"ב) ועי"כ לא היו ישראל באים לידי חטא ועון ולא גלו מארצם כמבואר שם באריכות. וכ"ז הי' אפשר אם הי' מקיים ודברתם אל הסלע ומ"ש ודברתם ל' רבים קאי על משה ואהרן שושבינין דמלכא ודמטרוניתא כידוע ושניהם היו פועלים ענינם ע"י פרק או הלכה והי' מאיר בהם אור התורה להדיא שהוא אור הפו"ע בבחי' אתעדל"ע אבל יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בנ"י להדיא כנזכר לעיל לכן לא תביאו וכו' כלומר שעכשיו א"א לפי שהגיע אליהם אור התורה בהעלם כנ"ל שהוא הפלפול כנ"ל שהוא ביגיעת בשר ונפש הטבעיית השכליית כידוע בכתבי האריז"ל בענין היגיעה בפלפול ע"כ בהכרח א"א להם לקבל אור הפו"ע כ"א באתעדל"ת ביגיעה הנ"ל אך ע"י העמל ויגיעה בפלפול ישיגו אור התורה ממש שהוא בחי' הפו"ע הנ"ל כנ"ל. ולכן גם שלא תביאו את בנ"י וכנ"ל אעפי"כ המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' (פו"ט שלמעלה מבחי' הכבוד דונקדש בכבודי כנזכר לעיל) ויקדש בם בבחי' פו"ע ממש כנ"ל וד"ל