חנה אריאל במדבר רכז

בחי' תכלית הגדלות הגדול רק שאח"כ חזר לבחי' הקטנות מחמת שבנ"י לא היו יכולים לקבל ולזאת הי' מ"ט ימים (ימי הספירה) עד חה"ש למ"ת דבחי' הגדלות הגדול בגילוי פב"פ. וזהו ממחרת הפסח. פי' מה שאחר הקרבן פסח דהיינו שנגלה עליהם בבחי' הגדלות. יצאו בנ"י ביד רמה לעיני כל מצרים כי גם חשך לא יחשיך כנ"ל שהוא האור דמ"ת שהיו מסתכלים וכו' כנ"ל וגם הוא האור דמה"ת לקיים המצות בעוה"ז בפו"מ דהיינו שהאור דלמעל' מהשתל' יאיר במקום ההשתל' וכו' כידוע וכמ"ש במ"א וזה הוא ביד רמה שהוא תוקף האור הגדלות וגם לעיני כל מצרים שגם במקום המיצר והגבול דהשתל' הי' אור הזה מאיר. ואם היו ישראל מצד עצמם ראוים לקבל האור הזה בקרבם הי' תומ"י בחי' המתן תורה רק מחמת שלא היו ראוים חזר לבחי' הקטנות וכו'. ואף שהאור דיצ"מ נשאר להם לעולם ולעולמי עולמים רק שהי' רק בבחי' המקיף לבד עד שעת מ"ת שהאיר פב"פ. וזהו שאומר הכתוב ויסעו מרעמסס שנסיעתם משעבוד דעבדים היינו לפרעה במצרים כנ"ל בכל סדר מדרי' העליות דהיינו בחדש הראשון ובחמשה עשר יום לחדש הראשון כנ"ל ממחרת הפסח שע"י הקרבן פסח נגלה עליהם בתכלית הגדלות שזהו ביד רמה גם לעיני כל מצרים כנ"ל אך אח"כ חזר לבחי' הקטנות. וזהו שאומר ומצרים שהוא בחי' המיצר וגבול שהי' עדיין מחמת הקטנות דבנ"י עצמן מקברים ר"ל מסתירים ומעלימים עדיין מלהיות הגילוי הזה בישראל בבחי' פנימי'. אף שבעצם אין להם כח להעלים והאור דיצ"מ מאיר בתקפו לעולם. והיינו מה שהכה ה' בהם כל בכור דתבר שלשליהון לעילא כנ"ל. וגם מה שבאלהיהם עשה ה' שפטים דהיינו שהאור דגדלות הנ"ל הוא ענין המ"ת לקיים המצות גם במקום המיצר וגבול דהשתל'. רק שכ"ז הוא נשאר רק למעלה וחזר לבחי' הקטנות. וזהו שמצרים מקברים ומעלימים את כל זה מלהאיר בבחי' גילוי ממש עד אחר מ"ט יום במתן התו'. ולכן אמר פעם שנית ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות שהוא בחי' המקיף לבד כנ"ל. ושיעור הכתוב הוא תחלה אמר ויסעו מרעמסס שתחלת נסיעתם היתה בכל אופנים הטובים עד שהי' יכול להיות כל הענין דמ"ת תומ"י. אך מחמת שמצרים מקברים כנ"ל היתה הנסיעה מרעמסס רק לחנות בסוכות בלבד. עד אחר מ"ט יום שחזר ובא קול דודי דיצ"מ בגילוי בחי' הגדלות במ"ת בבחי' פב"פ וכנ"ל: