חנה אריאל במדבר רטז

דוגמא כמו אם ע"י רוממות המזל של איש ישראלי בינוני (לאפוקי רשע וזה פשוט) יקיים תומ"צ ביתר שאת ועז]. נמצא שלא עלה על דעתו של הושע שיבטל מישראל ח"ו הכריתות ברית לקבלת התומ"צ וקיומן וכל תיקון הפנימי' רק תיקון החיצוני' יהי' שלא על ידיהם. אך אעפ"כ ע"פ הדברים הללו נגזר עליהם שלש גזירות והן שמות הבני זנונים כפירשיז"ל יזרעאל היינו גלות. ולא עמי. ולא רוחמה. לא עמי הוא דברי הושע ממש שיחוד המדות מל' מחכ"ע לא תהי' על ידיהם. לא רוחמה שזהו כמ"ש לא אוסיף ארחם עוד את בית ישראל היינו שהיחודים עליונים הנ"ל לא ימשיכו הרחמים וחפץ חסד ק לענין תיקון החיצוני'. יזרעאל הוא הגלות שישראל גלה יגלה מעל אדמתו הוא ביטול ח"ו בנין פרצוף הנוק' שהוא עיקר ויסוד ענין תיקון הפנימי' כנ"ל שלא יהי' בבחי' בנין. שדרך כלל ענין הבנין הוא שיהי' הוא הנותן כח ועוז לישראל לקיום התומ"צ. ותוס' הכח הזה לא יהי' ולא יבוא להם מחמת גלות השכינה. שהוא כמשל מלך אדיר במהו"ע אם שונאיו מקיפים אותו ואין נותנים שום מקום להתפשט שם בכבוד מלכותו עמד הושע והתפלל וביטל הגזירות הנ"ל וברכן לישראל והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו. וזרעתיה לי בארץ. ורחמתי את לא רוחמה. ואמרתי ללא עמי עמי אתה. ע"כ בגמ'. הנה הברכה דונקבצו הוא נגד גזירות הגלות הרמוז בשם יזרעאל וא"כ מהו שאומר כאן וזרעתיה לי גם מקודם אמר במקום אשר יאמר להם לא עמי עתה יאמר להם בני אל חי וה"ז ביטול הגזירה דלא עמי ומהו שחוזר ואמר ואמרתי ללא עמי עמי אתה. וגם שינוי הלשון מבני אל חי לעמי אתה. אמנם י"ל שזהו ענין כל רודפיה השיגוה בין המצרים דוקא הנ"ל. דהיינו כשבהמ"ק הי' עדיין קיים והי' בנין הנוק' גם בעצים ואבנים דבהמ"ק כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם היינו בתוך בנ"י. וחומות ירושלים כבר נפרצו. אז השיגוה הרודפים כמשל המלך הנ"ל שאין לו מקום להתפשטות כבוד מלכותו כלל. אבל כשהיו עדיין החומות קיימות אף שהיו הרודפים צרים עליה מבחוץ לחומות הרי עדיין נק' בשם עמי כי הושע חזר והתפלל שלא יעבירם באומה אחרת והיתה מדת המל' מיוחדת על ישראל אע"פ שחטאו ופשעו ועיקר השפע הי' נמשך על ידיהן וה"ז בחי' התפשטות מלכותו ושכינתו בבהמ"ק. וכן כשחרב בהמ"ק ושפך חמתו על העצים והאבנים וישראל גלו מעל אדמתם אעפ"כ לא זזה השכינה מישראל בבחי' נשמות דישראל, ובחי' תיקון הפנימי'. וגם החיצוני' נמשך על ידם דוקא כפי האמת כענין רישא כפוף לעפרא ומן כח הרישא דוקא הוא מה דזנבא שליט ומחי היינו שהע' שרים הם מקבלים רוב השפע ולישראל אין נותנים כ"א התמצית כידוע. וה"ז הוא מקום שיאמר עליהם בפי העמים לא עמי אתם אף על פי כן היתה הברכה שחזר וברכן הושע שגם באותו המקום יאמר להם בני אל חי וכלומר שיש בחי' בנין הנוק' בישראל בשלימות רק שהוא בבחי' שלמעלה מעולם הזה הגשמי ואין שם מקדש דעצים ואבנים. אם כן לא השיגוה הרודפים כלל כי הוא מתנשא למעלה למעלה מהם ומהמונם. וישראל הם בני אל חי בתיקון הפנימי' וגם בחיצוני' הן הן בחי' הרישא כנ"ל אלא שלמטה הוא כפוף לעפרא. וזהו ונקבצו בני יהודה וישראל יחדיו בבחי' הרוחני' והנשמות. אלא שבעוה"ז הגופני וזרעתיה לי בארץ בבחי' הגלות וכמארז"ל כלום אדם זורע אלא כדי שיתוסף והיינו שגרעיני הזרע נרקבים ונקלטים תוך בחי' כח הצומח שבארץ עד שיתוסף צמיחה רבה. וכן הוא ענין גלות השכינה וישראל לברר נצוצין כידוע בכ"ד. ורחמתי את לא רוחמה היינו שתוס' השפע מהתעוררות הרחמים והחסדים העליונים ע"י היחודים דעבודת גדולי ישראל יהי' דוקא לישראל בבחי' הפנימי' והחיצוני' אלא שהחיצוני' הוא בבחי' זריעה כאמור (ומ"ש עוד ואמרתי ללא עמי עמי אתה הוא לע"ל שיהי' יחוד מלכותו על עמו