חנה אריאל במדבר רט

אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ הוא אמת ה' לעולם דמ"ש אתה הוא ה' האלקים בשמים ובארץ אין זה אמת ה' אלא כחו ית' הנשגב לעשות את אינו ישנו ונק' העולם מלשון העלם שנעלם בו אמתת ה' ויחודו. ולכן בעשרה מאמרות נה"ע בבחי' מאמר יהי אור וגו' והי' רקיע ויהי כן בכח ואור א"ס ב"ה כידוע אבל באדם כתיב ויפח באפיו נשמת חיים היינו כח וניצוץ אלקות ממש הביא באדם וזהו בחי' אמת ה'. ולכן נאמר לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה מל"ת. שהן בחי' האמת הגמור וקיים לעד ולעולמי עולמים. משא"כ בחי' העולמות עתיד הקב"ה לחדש עולמו כו'. אך בחטא עה"ד איתא שנשרו ממנו נשמות ונפלו בקליפות. והוא כמשל איש חכם שהוא שכור תמיד בלי הפסק שאין לאור חכמתו בחי' כלים כלל לשכון בהם ולפעול מה שבכחה וה"ז כמת רק במת נסתלקה הנפש לגמרי מהגוף ובשיכור כח חכמתו מצוי בקרבו אבל אין לו שום בחי' כלי. וידוע שבמצרים נתבררו ועלו הנשמות מנפילתן זאת בגופות ב"י ולכן פרו וישרצו וירבו. אך עבדים היינו לפרעה במצרים שגם שעלו הנשמות היינו שנמצאו בגופן ויש להן בחי' כלי אך אעפ"כ אין יכולים להשתמש בכח הנשמה מחמת טרדת שעבוד מצרים שהיא ערות הארץ המנגדת בחכלית לענין וכחם של הנשמות. עד אשר נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם שנעשו בני חורין משעבוד ועלו מעלה מעלה. עד שבמ"ת נאמר ונגלה להם אנכי ה' אלקיך היינו אמת ה' הנ"ל נגלה להם וניתנו להם המצות שהן אברין דמלכא וארחות ה' היינו במצות ענין אמת ה' לעולם. אך ידוע שהמצות הם בבחי' סכ"ע שלמעלה מהרגשה והשגה. ובחי' השכינה ושכנתי בתוכם הוא אמת ה' בבחי' ממכ"ע היינו שבא בבחי' הרגשה והתפעלות מאלקות דאמת ה' ממש. וזהו ענין מצות התפלה שקודמת לתומ"צ כמ"ש אבא בנימין הייתי מצטער שתהא תפלתי סמוכה למטתי אפי' לת"ת תהי' קודמת. כי ענין התפלה הוא עליית העולמות ועליית בחי' השכינה בישראל ובק"ש ותפלת ח"י ברכות הוא בחי' היחוד דקבה"ו בחי' סכ"ע וממכ"ע דאמת ה' הנ"ל. ולכן ראוי להקדים התפלה שהיא להעלות בחי' השכינה בישראל מהעלמה בגוף ונפש הטבעית וכו'. אז בתומ"צ שיעשה כל היום יהיו ג"כ יחוד קובה"ו ממש בבחי' מלמעלה למטה. וענין השכינה בישראל נת' כ"פ שהי' בזה בחי' פרצוף דור המדבר ופרצוף דור שנכנסו לארץ. והוא פרצוף העקרי,. דהיינו שיגיע בחי' גילוי מאמת ה' שבכח המצות בבחי' כחות הטבעיים שלהם כמו שאנו רואים שגם נשים וע"ה שאין יודעים כלום ואעפ"כ מתפעלים בחביבות ויוקר ענין המצות והיינו שהטבע שלהם מרגיש כח התומ"צ ומתפעל מהם. אך בכח הטבעי הזה עדיין אין יכולים לקיים תומ"צ כי לא ידעו מה לעשות (וכמ"ש במק"א בפהקו"ד בארוכה שדוקא לימוהמ"ש ועוה"ב יפעול כח התומ"צ עצמו מה שבכחו וכו') כ"א ע"י תושבע"פ שקבל משה מסיני ומסרה ליהושע וכו' וסנהדרי ישראל משם תורה יוצאת לכ"י והוא שענין השכינה בישראל הוא בחי' נוק' כידוע וסנהדרין הן בחי' המוחין דנוק' ודוקא ע"י בחי' המוחין תוכל לקבל ארחות הוי' ואמת ה'. והנה נת' שהמצות הן אברין דמלכא וארחות ה'. אך מצות הנדרים הוא מה שהאדם עושה לעצמו ואדרבה הרי ארז"ל אל תהי רגיל בנדרים ודייך מה שאסרה תורה. אך אעפ"כ איש כי ידור נדר הוא ענין קדש עצמך במותר לך וכמשי"ת אז באה המצוה מצות ה' שלא יחל דברו נמצא שהאדם עושה בעצמו שיהי' זה מצוה זהו בחי' הנוק' דשכינה בישראל שבכחה לחדש ארחות הוי' במה שידור לקדש עצמו כמשי"ת. והנה נת' שכח השכינה בישראל הוא דוקא ע"י בחי' המוחין וסנהדרין ראשי ב"י ועיני העדה ולכן נאמרה פ' נדרים אל ראשי המטות לב"י זה הדבר אשר צוה ה'. פי' ע המוחין דנוק' שהן ראשי המטות לב"י יכולים כל ישראל לחדש בחי' ארחות ה' בעולם ע"י נדר ושבועה לאסור איסר וגו' שעי"ז נעשה הדבר אסור עליו במצות ה' וזה הדבר אשר צוה ה' כלומר אף שה' לא צוה בלא נדרו של אדם אך ע"י הנדר יש לב"י הכח