חנה אריאל במדבר רה

דרז"ל. ומקודם יש להבין פסוק הנ"ל דמהו בכל ביתי נאמן היפוכו דבמראה כו'. ויובן הענין דידוע המאמר דא"ס למחתב"כ. פי' דשום מח' שבכל עולם ועולם אפי' דעולמו' עליונים תפיסא בי' כלל דהיינו שיושג להם בחי' אא"ס בבחי' תפיסא והשגה. והטעם מובן וידוע כיון דבחי' השגת עצמות א"ס לאמיתתו הוא כמו שהוא לבדו ממלא כל העולמות ולאפ"מ כלל. והיינו מבחי' עצמות ממש דאפס זולתו זולת העצם. וא"ה איך יושג זאת למקבלים שישנם במציאות מה עכ"פ. אף בבחי' תכלית העילוי ברוחניות הרי אין זה בבחי' א"ס כמו שהוא לעצמו אפס זולתו כלל. וגם ענין ובחי' השגה אינו שייך כלל בבחי' עצמות אא"ס. דהשגה הוא מציאות דבר מה בהתבוננות באלקות אין זה רק בבחי' הארה המצומצמת דקו"ח שאחר הצמצום דמק"פ. שזהו המתלבש ומאיר בעולמות להחיותם ולהוותם מאין ליש ולגלות אלקות בעולמות. כידוע ומבוא' במ"א באריכות. וא"כ יפלא איך נאמר בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו. שידוע בחי' התפעלות דישראל היא דוקא לבחי' עצמותו דהיינו שמתפעלים מבחי' העצמות והלא ההתפעלות בא מבחי' ההתבוננות וכידוע, ואם ההתבוננות לא יגיע רק לבחי' הארה דהארה המצומצמת שאחר הצמצום דוקא איך יבא מזה ההתפעלות לבחי' העצמות דוקא וד"ל אך הענין הוא דבאמת אין זה רק בישראל דוקא שעצם שרשם נלקח מעצמות אא"ס שקודם הצמצום (וכמ"ש ישראל עלו במחשבה הקדומה שקדמה לצמ"פ שלזה נק' חלק ה' כו' וכמבואר במ"א) שלזאת יש בעצם כאו"א מישראל בחי' הכרה ודבקות לאלקות. לא בבחי' השגה רק בבחי' התאחדות והתכללות באלקות ממש. רק מצד שאח"כ ירדה בסתר המדרי' להבנות בבחי' פרצוף או בברי' או ביצירה כו'. לזאת בהכרח שיגיע לה בחי' דביקות באלקות והתפעלות ע"י השגה והתבוננות דוקא. והתבוננות לא יגיע רק להארה המצומצמת הנ"ל (ובאופן בריאתה או דברי' או דיצי'). אך עכ"ז כאשר מתבונן ומתפעל מאלקות בערך השגתה שזהו עכ"פ גילוי מה על אלקות בעצם (וכידוע דע"ס דברי' נק' מראה לגבי ע"ס דאצי' וכן למעלה כו' וד"ל) תגיע התפעלותה בעצם לבחי' עצמות אלקות ממש. שבעצם שלה הכח לדבקה בו ממש וכנ"ל ויובן זה עד"מ גשמי בשני בנ"א שיש להם ענין מה מיוחד להם נודע לכל. ובהתרחקם זה מזה עשו להם סימן שכאשר יכתוב א' לחבירו אות זה ן מזה בענין הנ"ל אשר לעצמם איך הוא עומד כו'. וא"כ אח"כ בכתבו אף אם יראה אדם אחר את הסימן עכ"ז לא ידע ויבין בענין ההוא כלל אך חבירו היודע ומכיר זו מאז היותו אצלו יבין ויכיר שזהו מכוונו ויתפעל ע"י הסימן ההוא כמו שהוא רואה אותו הענין ממש. ככה הוא עד"מ בנמשל למעלה שמצד הכרת ודביקות נשמה באלקו' בבחי' עצם שרשם במח' הקדומה. אף שתבא למטה ומתבונן בההתבוננות ההארה המצומצמת עכ"ז כיון שהוא מראה כבוד ה' כו' יגיע מזה להתפעלות אמיתי לאלקות בעצם וכו' וד"ל. ומעתה יובן פי' הכתוב דאם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתוודע. דהיינו רק ע"י הארה בעלמא שנק' בשם מראה וכנ"ל שזהו בחי' סימן אבל לא עצם הגילוי דאא"ס (ועכ"ז אתוודע בעצם דהיינו שהתפעלותם מדבר ההוא הוא בחי' העצמות וכנ"ל) בחלום אדבר בו. פי' בחלום דידוע ענין החלום שנעשה מהרהורי לבא שביום שעלה ברעיוניו במחשבת הרהורי בעלמא ובחלום לילה נראים לו למציאת דבר מה מורגש ויתפעל מאתם. ככה הוא עד"מ למעלה שהגילוי אלקו' שנגלה ונראה לנביאים אף שבאמת הוא רק הארה בעלמא מצומצמת עכ"ז נראה ונגלה לנביא למציאת יש ודבר מה וכמו ואראה כו' יושב על כסא כו' וכן על הכסא דמות כמראה אדם. אבל באמת זהו רק גילוי הארה בעלמא מעצמות בחי' אלקות שהוא בחי' א"ס וכנ"ל. אבל לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא דידוע דמשה הוא בחי' יסוד אבא עד"מ מבשרי אחזה. דכאשר מתכוין האדם בענין