חנה אריאל במדבר רג

ברצון בכל זאת אין אחד מישראל דומה לחבירו. וגם הוא בבחירת איש ואיש דוקא ולא כל העתים שוות כנ"ל שמתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה כנ"ל. והיינו בחי' ממכ"ע ממש שהוא בחי' פנימי' מדת מלכותו ית' שנק' כנסת ישראל שבא בבחי' פנימי ממש בכל אחד ואחד מישראל ולכן הוא בדרך בחירה דוקא כנ"ל וכן בבחי' השגת אלקות אין אחד דומה לחבירו והוא בבחי' ממכ"ע דוקא כאמור. וידוע שבחי' סוכ"ע נקרא קדוש לפי שהוא קדוש ומובדל מהשגת וכחות ובחירת הנמצאים ובחי' ממכ"ע נק' ברוך כלו' בשכמל"ו שיורד ובא בבחי' פנימי' בעולמות כנ"ל. והוא ג"כ ענין תו' ותפלה. שהתו' בבחי' סוכ"ע כמשנ"ת. ותפלה עיקרה ההשגה והתפעלות אוי"ר וכו' הוא בחי' ממכ"ט כנ"ל. אמנם עיקר ענין התפלה הוא בחי' עולת תמיד ר"ל שהמל' עולה מבי"ע לאצי' והיא עולה תמיד בכל זמן התפלה ועי"ז גם לישראל למטה זמן התפלה הוא להעלות הממלא שלהם בהשגה ודעת אלקות וכו' כאו"א לפי מדריג' עד בחי' האצילות. והוא ביחוד דק"ש שמתבונן ביחו"ע ומתפעל ממנו ואח"כ בתפלה הוא כעומד לפני המלך בפניו ממש הוא בחי' אצי' בחי' ביטול וכו'. וזה נק' בנין בהמ"ק. פי' בהמ"ק היינו בחי' בית ומכון לבחי' קדוש שהוא סוכ"ע כנ"ל. וע"י בחי' התפלה כזו הרי התומ"צ שאח"כ הם בבחי' גילוי עצמות הכח דתומ"צ שבכל איש מישראל שלא בדרך בחירה כנ"ל שבא ומתגלה במחדו"מ שלו והוא יחוד קובה"ו ממש פב"פ כמו שבבהמ"ק היו קורין את השם ככתבו ולא בכינוייו דהיינו ששם הוי' עצמו כמו שהוא בחי' סוכ"ע שורה ומתגלה שם משא"כ במדינה אין קורין אותו אלא בכינוייו דוקא שם אדנ"י והוא בחי' היחוד שבעולמות בי"ע שהיחוד הוא ע"י מט"ט וכו' כמ"ש במ"א. ובזה יובן מה שבזמן הבית לא היו מתפללין רק ק"ש וברכותי' (וקודם לכן היו קורין רק ק"ש לבדה) ועכשיו צריך להתפלל מאד"ע עד ישתבח ג"כ. כי נת' שעיקר התפלה הוא עליית המל' בבחי' עולת תמיד רק שצריך להרגיש כ"א בנפשו בחי' עלי' זו (כמ"ש במ"א בענין ב"ק שמכרזת בכ"י שובו בנים וגו' ומזה באה התעוררות תשובה למטה אך שלא כל א' זוכה להרגיש ולשמוע הב"ק כמ"כ לא כל א' זוכה להרגיש העילוי דעולת תמיד כמו שהוא כמשי"ת). ולכן בימים הראשונים שהיתה שכינה בישראל במדרי' עליונה יותר לא היו צריכים להעלותה בק"ש ותפלה רק בברכות ק"ש לבד. ועכשיו שבעו"ה בגלות ירדה המל' במדרי' תחתונות עד העשי' ממש ולכן צריכים להעלותה בתפלת עשי' ויצי' שהוא עד ב"ש ומב"ש עד יוצר אור וכו' עד שיוכלו להעלותה לבחי' אצילות שיהי' היחוד פב"פ כנ"ל. וזהו כל שלא נבנה בהמ"ק בימיו ר"ל במדותיו וכחותיו שלא התפלל כראוי להעלות לבחי' המל' לאצי' כאלו נחרב בימיו. וכלומר שהוא הגורם לזה מצד מעשיו ואין לו התנצלות לומר שרצונו לעשות רצון עליון אך לא יוכל להשיג ומה לו לעשות דזה אינו שהרי יש בחי' עולת תמיד כנז"ל רק שהוא אינו מרגיש בחי' זו דעולת תמיד כנ"ל. נמצא הוא המחייב א"ע וכאלו נחרב בימיו שאם לא היו מעשיו מקולקלים הי' מרגיש בחי' העולת תמיד והי' זוכה לבנין בהמ"ק כנ"ל

ומעתה יובן מ"ש משה נתנבא בזה הדבר אשר צוה ה' דכתי' וזאת התורה, אשר שם משה לפני בנ"י. פי' משה שהוא ד"ע דז"א הוא שם התו' שהיא בחי' סוכ"ע בתוך פנימי' בנ"י למעלה מבחי' בחירה כנ"ל, אבל שאר הנביאים לא שמו בתוך בנ"י בחי' הסוכ"ע עצמו דתומ"צ רק בחי' השפעה מסובב לממלא מאצילות לבי"ע (כידוע דנביאים הן בחי' נו"ה שהוא בחי' השפעה וכו' כידוע ולכן לא נתגלה על ידם בחי' הסוכ"ע עצמו להדיא כ"א בבחי' מראה ודמות להגלות למדרי' דאבי"ע דוקא. ולכן התנבאו בכה ר"ל כן וכדוגמא זאת אמר ה' באצילות וד"ל). וזהו שאלמלי לא חטאו ישראל ולא היו גורמים ירידת המל' והי' הכל בבחי' בנין בהמ"ק הנז"ל היו יכולים לקבל התו' אשר שם משה להדי' במדרי' סוכ"ע ואצילות דוקא. אבל לאחר שחטאו ועי"ז נעשה בחי' ירידת