חנה אריאל במדבר רב

אינו מקיפו אלא מבחוץ. שמבחוץ לזיו שם הוא התקשרותו והתהוותו מן המאור. אבל בפנימי' הזיו אין ניכר בו מהיותו אחוז וקשור במאור (ובבחי' זו הוא באמת בטל במציאות במאור כמ"ש בלק"א ח"ב פ"ג). ועוד נק' בלשון סובב לומר שאין בו בחי' ראש וסוף לגבי הזיו עד שמדריגה עליונה דבריאה עם מדריגה התחתונה דעשי' שוין לגמרי בבחי' ומדרי' זו כי בחי' התקשרות המאור לכל בחי' ומדרי' שבזיו הוא בשוה. ולכן ג"כ לגבי בחי' סוכ"ע לית מאן דנפיק מרשותי' לבר. כי בידיעת "עצמו יודע את כל הנמצאים כולם עצמו ממש. כלומר כמו שהזיו נכלל במאור מצד שהוא עקרו ושרשו ואין לו שום מציאות בלעדי התקשרות המאור לעשות את הזיו. וכדי שיהי' הזיו הזה נעשה יש ודבר בפ"ע ע"ז נא' בדבר ה' שמים נעשו והוא בחי' ממכ"ע שהוא בחי' מל' דאצי' היורדת לבי"ע בדבר מלך שלטון לעשות את אינו ישנו. ובאמת בחי' סוכ"ע וממכ"ע מיוחדים בשוה בתכלית היחוד במהו"ע אא"ס. רק שבחי' ממכ"ע הוא מדת המל' שענינה להיות כח הפועל בא ממש בנפעל עד שהנפעל מרגיש חיותו. ובבחי' זו יש חילוק והפרש גדול בין כל מדריגה פרטיות שבעולמות וכידוע דשרפים בבריאה וחיות ביצירה וכו' והיינו שבעולם הבריאה מתגלה יותר בחי' חיות העולמות מאא"ס ובעולם היצירה מתעלם גילוי זה יותר וכן בכל מדריגה ומדריגה דעולמות משתנה שם גילוי אור הא"ס ולפי ערך המדריגה כמו שהיא עד שבעולם העשי' הגשמי מתעלם מאד במדר' ק"נ שאינו מרגיש כלל שיש בורא לעולם המהווה ומחי' אותו בכל עת ורגע. וה"ז כמשל התלבשות הנשמה אלקית באדם למטה. שהגם שהנשמה רצונה ושכלה ומדותי' וכל הכחות שלה מצד עצמה הן רק לה' לבדו אעפ"כ בבא חלק הנשמה ומתלבש בנפש השכליית וטבעית וחיונית בגוף למטה הוא בחי' הבחירה לטוב ולרע. ונק' עה"ד טו"ר משתנה ממטה לנחש ומנחש למטה והיינו לפי שמתחברים יחד כחות הנשמה וכחות נפש החיונית הטבעית וכו' לפעמים גובר כח הרגשת הנשמה על כחות הנפש הטבעית החיונית ונהפך מנחש למטה. ונק' דעת טוב כלומר שמרגיש הטוב לטוב ואת הרע לרע. ולפעמים כשגובר ההיפך אז נא' הוי האומרים לטוב רע ולרע טוב וע"ז נא' ונפש כי תחטא שהנפה"א באה לידי חטא ח"ו ע"י הבחירה בדעת הרע שאומר לטוב רע כו'. ועד"ז יובן הדוגמא בבחי' ממכ"ע דאנת הוא ממכ"ע והוא עיקר מציאות ישות העולמות אעפ"כ מצד שהוא מסתתר לבוא בעולמות בבחי' ומדריגת ישותו כפי ערכו בבחי' פנימי'. ע"כ בירידת הערך בהשתל' מלמעלה למטה יותר מתעלם אור הא"ס דבחי' ממכ"ע עד שגילוי כח האור א"ס בעולמות הוא בא כמו בחירה ודעת ורצון הנבראים. וכמו שנת' בענין חיות העולמות בחי' סובב וממלא מדות ומל'. ככה ממש יובן דבחי' תומ"צ שנתנו לישראל הם בחי' סוכ"ע. דאוריי' וקוב"ה כ"ח ורמ"ח פקודין הן רמ"ח אברים דמלכא ז"א שהוא בחי' המדות דאצילות. הן באדם ישראל למטה בבחי' סוכ"ע בכל הבחי' שנת' לעיל בענין סוכ"ע דהיינו שאינו בא בבחי' פנימי' בערך בחירה ורצון. כי ענין המצות אשר קדשנו בהם והוא בחי' מה שישראל הם בתורת גיטין וקדושין ותורת שחיטה וכדומה. וכן התו' שנתנה לנו ונק' עם תורתי בלבם היינו מה שיש להם כח לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולא השכל וההבנה בד"ת שגם האומות יכולין להבין שכל וחכמת התו' המלובשת בנוגה למטה אך אסוקי שמעתא כו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. וכ"ז הוא בישראל שלא בבחי' בחירה ורצון. והמופת ע"ז הוא שאפי' ישראל מומר חמצו אסור לאחר הפסח אע"פ שהוא בבחירתו אוכל חמץ בפסח ככל הגוים. וה"ז כמשנ"ת לעיל בבחי' סוכ"ע דאיהו תפיס ולית מאן דתפיס בי' וכו' ואין פועל בו שום שינוי מחמת חטאו ופשעו במקום הבחירה. ולכן תורה אחת ומשפט אחד לכולנו קטן וגדול שם הוא בהשוואה ממש. מה שאין כן בחי' דעת אלקי' בארץ ואהבתו ויראתו וקבלת עול מלכותו