חנה אריאל במדבר קצט

בעצמה שמענו עי"ז נעשה עם תורתי בלבם שהיא מצוי' בהם ממש כמ"ש בכתבים ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, פי' לאמר שבכל עת וזמן שיאמרו ישראל יהי' זה וידבר אלקים כענין דבר ה' זו הלכה וכידוע בכ"ד וזהו מתן התו' שהתורה מח"ס דא"א באה לשכון כבוד בישראל וממנה מתפשטים הדברי תורה שמדברים ישראל למטה. אבל המצות אף שכח המצות נתתן להם לישראל אין הם עצמם מתפשטים בכחם תוך המצות שעושים ואין כח הפועל דאדם התחתון במעשה המצות (כמו כח התנועה דהנחת תפילין) מתפעל כח המצוה שיש בו אלא רק מכח נפשו האלקית שרצונה לעשות רצונו ית' בעומ"ש או בכח האהוי"ר של הנפה"א לקיים ולעשות את אשר צוה ה' ומזה דוקא בא כח הפועל והתנועה לעשות המצוה. אבל בתו' עיקר הכח הבא בתורת האדם הוא דבר ה' דוקא והוא המניע העיקרי להיות הדברים דברי תורה (ומה שצריך לזה כלומר ללמוד התו' ג"כ עומ"ש ואהוי"ר וא"ל לא ילמוד כלל היינו רק שהנפש מתגברת בזה על הגוף להכניע בכדי שיוכל כח התו' להתפשט בד"ת). וזהו אוריי' וקוב"ה כולא חד כי דבר ה' הוא התו' והוא המדבר ופקודין הן אברי' דמלכא שהנר"נ בכח של עצמן יכולים לידבק בו במעשה המצות כי הוא נמשך אליהן ע"י המצוה שעושין. וזהו הכח על המצות שקבלו ממ"ת שכשיעשו מצוה כמאמרה יומשך בה אור כמשל כח האדם באבריו וכמ"ש בתניא. אך כשעושה האדם המצות בהתפעלות אלקות הידוע שבאה מכח המשכן דושכנתי בתוכם אז הוא למטה בקרב האדם ענין יחוד קובה"ו כי כח ההתפעלות אלקית מגיע להתפעלות מכח המצות שיש באדם בהעלם כנ"ל, וע"י ת"ת מי שתו' אומנתו כלומר שאין צריך לשום סיבה לעורר התגברות הנפש אלקי' וכן רו"נ לדבר ד"ת כנ"ל אלא שמאליו וממילא אוריי' מרתחא לו בחמימות והתלהבות עד שא"א לו כלל מבלתי עסק התורה ה"ז ודאי יחוד קובה"ו בדבורי הד"ת אף בלא שום התפעלות מורגשת לו כלל והוא יחוד קובה"ו למעלה ולמטה כי ה' הוא המדבר הד"ת בפיו בלי שום סיבה מכחות נפשו (משא"כ ע"י סיבה כנ"ל יש בזה כמו במצות שתלוי לפי אופן ומדרי' הסיבה דו"ר טבעיי' ביצירה ושכליי' בבריאה כו' כמ"ש במ"א באריכות זה הענין שיש בזה מענין היחוד ע"י מט"ט כו' כמ"ש באריכות)

והנה היו"ט שנתנו לישראל נק' מועדי הוי' (פי' שלמעלה בזו"נ דאצי' הוא בחי' יעוד וחיבור ויחוד וזווג) אשר תקראו אותם אתם בב"ד שלמטה שיבוא המועד הזה גם בקרבכם. וזהו מעין ענין מתן התורה שכמ"כ נמצא בישראל ענין מועדי הוי' ע"י הקריאה בב"ד. ולכן דעת ר"א שאין לו לאדם ביו"ט או יושב ושונה (כענין תורתו אומנתו הנ"ל) שממילא כמו שהד"ת עצמן הן יחוד קובה"ו כן נמצא בזה גם המועדי הוי' כמו שהן נמצאים למעלה. או אוכל ושותה בי"ט למטה יש בזה ג"כ ענין המועדי הוי' ואם אינו לא אוכל ושותה ולא יושב ושונה יש בזה חלול קדושת יו"ט הנמצאת למטה בישראל (ולפ"ז הי' אפשר לומר שהמאמר הוא רק שלא ישב בטל אלא יעשה אחת משתי אלו אפי' בזא"ז. אלא שאח"כ אמרו או כולו לה' או כולו לכם לא משמע כן). והמשכיל יבין הענין עפ"י הידוע שיש לקדושי עליונים המפורסמים י"ח בבחי' עלי' למעלה (נק' אצלם היינט איז ער גאר אויבין). ושמעתי בפירוש שלא כדברי החושבים שיכול להיות באדם ב' מחשבות והרגשות כאחד היינו אויבין וגם אונטין. אלא אמר בפירוש שזהו דבר שא"א כלל והאריך בזה אכ"מ אז מען איז אויבין איז מען ניט אונטין וכן להיפך ויש להסביר קצת הענין ע"פ מ"ש בקו"א על התניא בשם כהאריז"ל שכל מה שאדם (שראוי לקרותו אדם) עושה למטה כן הדיוקן שלו עושה למעלה. ובמדרש ע"פ מלאכי אלקים עולים ויורדים בו עולים ומסתכלים בדיוקנו שלמעלה כלומר יעקב החקוק בכסה"כ ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה. כן יש להבין שנשמה עצמה שהוא הדיוקן שלמטה כאן העולה בי"ח