חנה אריאל במדבר קצח

נפרד מקו"ח כנ"ל באופן שיהי' בהם הכנה למה שהוא העונג והטעם ברצה"ע שהוא עיקר הכל כנ"ל. והבריאה עצמה נעשית מששת ימים דז"א שהוא בחי' המדות כנ"ל. והנה הבריאה עצמה יש בה כח הפועל בנפעל. והכח הזה הוא נמצא מאין ליש ממדות דז"א והוא בחי' הע"מ שע"י צירופי אותיותיהם נמצא כח הפועל והנפעל ממנו בכל פרטיי' שבעולמות. אמנם למשל כמו אומן הגדול ומופלג באומנות הכלי שיעשה הוא בעצמו בידיו יעלת חן ותואר והדר יותר מן כל הכלים כמותו שיעשו סתם אומנים והיינו לפי שבכח הפועל שלו נמצא מבחי' עילוי מדרי' זכות נפשו בכח האומנות. וי"ל ממשל זה בעולמות שהגם שנבראו מבחי' כח הפועל דמאמרות הבא ממדות דצו"מ כפום עובדיהון דב"נ. אעפ"כ יש מהודו ית' ויתעלה עליהם שהוא נבדל מכל מציאותם כי הוא הבורא אותם מאין ואתה הוא עד שנבה"ע וכו'. ולכן אמרו דור אנוש היו ניזונים בחסדו של מקום שהוא מדת החסד דז"א עצמה ששלטה באלף שנה ראשונים. ולכן אף שלפי מדת הצו"מ כפום עובדיהון דב"נ היו ראויים שלא לזונם אעפ"כ היו ניזונים מבחי' חסדו של מקום כאמור. וזהו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרז"ל באברהם הוא החסד דז"א שבאלף שנה ראשונים הנ"ל. והנה אברהם יצא ממנו ישמעאל והיינו כנ"ל שלפי הבדלת רום מעלתו מן העולמות יוכל לבוא בעולמות גם בחי' פסולת. ולפי"ז הי' יכול להיות דור אנוש ניזונין בכל שלימות ההצלחה. אמרת לא כן הי' כי בימי אנוש הציף אוקיינוס שלישו של עולם ואח"כ כתוב ג"כ מן האדמה אשר אררה ה' וגם בפרטיות הי' העולם נדון בכל ר"ה כמ"ש במ"א, והוא כמ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם כידוע בע"ח שבחי' פ' יעקב למעלה הוא מברורי אחוריים דחו"ב דתהו והוא שרש חכמת התורה בנגלה המורה דרך המצות והוא דרך הוי' כבי' שהוא במהו"ע הולך בזה הדר וכלומר שגם רוממות והתנשאות הערך וההבדלה דמהו"ע ז"א מן העולמות הולך גם הו (כפי המבואר עפ"י המשל מאומן הגדול) בדרך התורה דוקא ולכן בא עכ"פ איזה דין ומשפט בעולם עפ"י התו' (ששרשה מח"ס) בכדי שלא תתבטל למטה בעולמות ההכנה דאסתכל באוריי' וברא עלמא הנ"ל (ובזה קל להבין מ"ש ליעקב אשר פדה את אברהם) ודרך הזה דתורה נמצא גם בעולמות תוך כח הפועל ונפעל הנ"ל ובדרך הזה הולך (כבי') הוי' והיא התורה שקיימו קודם שנתנה אלא שע"י דביקותם בהוי' ראו את דרכה והלכו בה. ועם האמור מובן שזהו שהתו' היא כלי אומנותו (של האומן המופ') של הקב"ה בכבודו ובעצמו וק"ל. אבל מתן התורה כתי' בי' וירד הוי' על ה"ס וידוע התימה בזה איך שייך לפניו ית' ל' ירידה ממקום למקום והלא לאפ"מ. ועפ"י משנ"ת יובן דהיינו כמ"ש במדרש שפתח להם כל הרקיעים כלומר כל המסכים וההעלמות דעיגולים זא"ז כנ"ל כשפתח אותם הרי ירדה בחי' הח"ס שברצה"ע עצמה להגלות גם על ה"ס. ואעפ"י שגם קודם פתיחת הרקיעים היתה הח"ס מצויה למטה אלא שהעיגולים היו מעלימים עליו וכשהלך ונפתח מלמעלה למטה עד ה"ס התחתון נק' בלשון ירידה. ואמנם כתי' וירד ה' שהוא ז"א כי בעולמות א"א לבוא אלא מבחי' ז"א דייקא. אלא שנדמה להם כזקן פי' שהאירה בו בז"א עצמו דיקנא דא"א שע"ז נא' לבושי' כתלג חיור דקאי על בחי' ח"ס שברצה"ע שהוא לבושי' דעתיק יומין שראה דניאל (בבחי' המראה וע"י זו"נ דאצי' דוקא שהם עושים ובוראים המראה לראות בה גם את בחי' ע"י) כידוע בכתבים. וזהו מתן תורה לישראל דלעילא (וישראל דלתתא כמשי"ת). כלומר שלא כמו שהי' בעת בה"ע רק אסתכל באוריי'. ע"ד דמיון ודוגמא בהבדל רבוא רבבות פעמים כמראה דניאל הנ"ל. אלא שנתנה התו' דח"ס לישראל דלעילא במציאות קיים בעצמו במוחין דז"א עד שנדמה להם כזקן ממש. וכמ"כ יובן נתינת התו' לישראל למטה שע"י שפתח להם הרקיעים ואנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה