חנה אריאל במדבר קפב

מצוה אותו דבר. הנה כח דבר המלך מניעו ומוליכו לעשות כדבר המלך בלא שום דעת עצמו ובחירתו זה נק' ביטול בעצם. כי גם עצמותו אינו פועל בו כלום רק פקודת המלך מניעתו. (משא"כ בביטול היש כנ"ל הרי עצמותו מטריד א"ע לבטל רצונו כו'). אך גם זה נק' לפעמים ביטול היש (לגבי מדרי' עליונה ממנה). כי עכ"פ ישות עצמותו הוא שבטל מלהיות ממנו שום התפשטות מצד עצמותו. אבל עצמותו עומד במקומו נכנע אל רצון המלך. וביטול בעצם ממש יובן שהוא כענין אם המלך חושב בדעתו מה שרוצה לעשות. ובודאי גם מחשבתו שיעשה הכל ע"י עבדיו. אך ישות העבדים אין תופס מקום אצלו כי יודע שא"א להם מבלתי לעשות כרצונו. וזה ודאי נק' ביטול בעצם כי גם עצמותם כלא קמי'. ובודאי יתפשט רצונו על ידם. אך זהו אצל המלך בעצמו ובמחשבתו דוקא. מ"מ יש מי שהוא משיג ומצייר לעצמו ענין זה איך שהוא בעיני המלך ועושה רצונו שאף שהעשי' הוא בישותו וכחותיו הנמשכים מעצמותו מ"מ כשהוא עושה בהשגת ציור זה נק' גם אצלו בחי' ביטול בעצם. והנמשל מובן שזהו הוי' אלקינו (אלקי ישראל דוקא) או"א. דפנימי' הכלי דאבא הוא מקבל מהו"ע אא"ס ב"ה (כמשל שהמלך חושב שהוא בעצמותו). אך חיצוניות הכלי להיות מתפשט זה האור והכח במקום העולמות שהן כלא קמי' (וזהו מ"ש במ"א אור שנברא ביום ראשון הוא אור אבא צופה האדם בו מסוף העולם ועד סופו שאין ישות העולמות עולה בשם מציאות לגבי האור הזה). וכמובן ממשל המלך הנ"ל. ונשמות ישראל שרשם בחכ' דאו"כ דאבא הם מכירים את בוראם שהוא אין עוד מלבדו ממש. אך מה שמקבלים מבחי' אבא הוא בחי' אין ק בו הרגשת מח' ושכל כלל רק הוא כח המס"נ שנק' למעלה מן הטו"ד. רק שאב מתייחד באימא עילאה בינה שנק' יש לגבי אין דחכ', (ר"ל שהעולמות גם בבחי' בינה הן כלא כמו שהוא בבחי' החכ' רק שענינה של הבינה הוא שנק' יש) להיות נש"י המקבלים מבחי' בינה יהי' להם איזה ציור והשגה איך דכו"ק כל"ח ואפס זולתו והגם שהנשמות נולדים מזו"נ דוקא אך א"א לתולדה כ"א ע"י מוחין דגדלות שהן מנה"י דאו"א בז"א משם הוא תולדות הנשמות דוקא מפנימי' הכלים דזו"נ המלאים להם מוחין דאו"א. והיינו תולדות הנשמות להיות בעלי רצון ושכל כו' לעצמו שעכ"פ מכירים הם את קונם בחי' זו"נ עם המוחין דאו"א הנ"ל שבו. אבל שרש הנשמות עצמן הן עלו במח' דטה"ע (שהוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה). כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה הוא. וע"ז נא' ואתם הדבקים בה' אלקיכם בחי' דבוק ממש באלקות. והוא ענין הקבלה ממהו"ע אור א"ס שבכתר המאיר גם ע"י חיצוני' הכלי. וגם זאת הדביקות הוא בזו"נ דוקא רק שזהו עלייתם לשרשם בבחי' דע"ק וז"א כל"ח כמ"ש במ"א. רק שז"א נק' ממה"מ הקב"ה. ר"ל שמלכותו הוא להביא את בחי' הקדושה העליונה דאוא"ס ב"ה בעולמות (משא"כ מלכין קדמאין דתהו לא היתה מלכותם מתפשטת לגלות האלקות ממש דאין עוד מלבדו בעולמות אלא להתהוות העולמות גרידא והמלכים פועלים בעולם שלהם כרצונם והעולם אינו מרגיש האלקות עצמו. וכמו ב' אלפים תהו עד שלא בא אאע"ה. וכמ"ש במ"א תוקף האור להתפשט ומיעוט הכלים להתגלות). והוא ע"י נתינת התומ"צ לעמו ישראל (וקיים אאע"ה את כל התו' כולה בבחי' הדביקות הגדול עד שכל כחותיו נעשו מרכבה וזהו קיום התומ"צ שלו והבן) במעמד הר סיני. אמנם כדי להמשיך פנימי' רצה"ע בכל הנ"ל לנשמות בגופים למטה. הי' ע"י הגדלת ז"א בנו"ן שע"ב במ"ט יום דספה"ע. וביום החמשים דחג השבועות שהוא שער העליון דבי' עייל אבא לאימא וממילא נתפשט בכל בחי' גופא דז"א גם בחי' עו"א בבחי' מל' דא"ק כנ"ל על ישראל למטה (כמ"ש באגה"ק כדי שיהי' המאציל ב"ה מלך על הנפרדים) וירד הוי' על ה"ס. ובירידה זו לבדה הרי זה קמי' ית' מתן תורה לישראל כפי מה שהם מצויים קמי'. וכ"ז הי' למעלה