חנה אריאל במדבר קנט

דזאת הנ"ל. כי הגוף הוא מכלל הדצח"מ דעולם. וכן הלוים נתעלו בבחי' טהרה כמ"ש וטהרת אותם וגו' והיו לי הלוים שזהו עלי' לשרשם בקוין דדכורא גם בחי' הזאת שלהם נתעלה כמ"ש זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה יבוא לצבוא צבא וגו' בחי' עבודת הלוים בבית המקדש. ונחלה לא יהיה להם לעסוק בדרך ארץ רק בעבודת בית המקדש. ולפי שעלי' שלהם הוא בבחי' הגבורה ודין לכן אמר וזאת עשו להם המשכת הוי"ו להמתיק הדינין כמ"ש בזוהר הנ"ל. וישראל הם הנוחלין את הארץ ואמרה תורה הנהג מנהג דרך ארץ. לא נתרוממו ונתעלו בבחי' הזאת שלהם. והרי הוא בחי' נפלאת בעינינו כנ"ל. ולא שמעלת הכהנים בשרשם גדולה על שרשם של ישראל למעלה אלא שם הוא הכל בתכלית היחוד. ואדרבה העיקר הוא בחי' קו האמצעי דישראל ומעלת הכהנים והלוים הוא רק בשביל ישראל כידוע שגם במרע"ה ארז"ל ע"פ לך רד רד מגדולתך כלום אני נותן לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. ובזה נתיישבה הקושי' הנ"ל. וגם נת' שמעלת הלוים הוא רק לענין עבודה והיו לי הלוים אבל בחיצוני' גופם לא נמצאת הקדושה בגילוי. אף שהם קדושים לעבודת בהמ"ק בגופם כמ"ש והיו לי הלוים דהיינו בגופם. אך אין מזה בא גילוי מעלה עליונה דקדושה בגופם כמשנ"ת עמ"ש אך בכור אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו. ואי' בתוספתא וברמב"ם שמצוה להקדיש הבכור בפה. ונת"ל שבעצם הקדושה לא יקדיש איש אותו אבל בכדי להמשיך במדרי' גילוי בחיצוני' מצוה לומר וכו' ועי"ז הוא מביאה לבחי' גילוי. וכן יובן גם בלוים שגם כי בעצם נא' והיו לי הלוים והרי הם קדושים לה' בעצמם. אך לא נאמרה המצוה לקדשם בפה (לדורות) לכן אין מעלתם באה בגילוי במדרי' הגוף כלל. ועם זה יובן מ"ש ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וגו' פי' לפי שהמעשר שמפרישין ישראל הרי הוא קדש כמשנ"ת בענין מעשר בהמה ע"ש. ונמצא שכשמפרישים הלוים תרומתם תרומת מעשר מן המעשר הוא שאין זה נחשב להם אלא הקדש עילוי ולא יהי' להם זכות כמו שמעלה מן בחי' הנוגה מחולין אל הקדושה ששכרו מרובה יותר. דוגמא לדבר מ"ש בזוהר כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה ואסתלקותא דא יתיר מכולא וכידוע כ"ז בכ"ד. ע"ז אמר הכתוב ונחשב לכם כמדבר עם גופי הלוים שהם חולין כנ"ל (שרק בבחי' העבודה נתעלו). לכן נחשב להם הפועל ממש של מעשה הפרשת תרומת המעשר כדגן מן הגורן וגו' של חול. כי העלאתם הגוף דחול ונוגה יחשב להם לזכות העלאה מן הנוגה אל הקודש. ושוב אומר ואמרת אליהם (אל גופי הלוים) בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים. פי' אף שיש להם מעלה ועילוי דלוים וזאת אשר ללוים כנ"ל. וסד"א שאף שהפרישו התרומת מעשר הואיל והוא של הלוים עדיין בקדושתו הוא עומד וכענין מעשר שני שאינו נאכל בכל מקום. אלא ונחשב כתבואת גורן וכתבואת יקב. ואכלתם אותו בכל מקום. ומפרש הטעם להיכן הלכה קדושתו של המעשר. ואומר כי שכר הוא לכם (ולא אמר ללוים כנ"ל) חלף עבודתכם וה"ז כמו השכר שנותנים ממעות של הקדש לאומני בדק הבית שנעשה חולין בידיהם. אף זה המעשר כמ"כ. ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. פי' כי כל דבר שבקדושה כשמורידין אותו מקדושתו הוא גרוע ממדרי' סתם חולין כמו קודש שנפסל בט"י וכדומה בטומאה ממש. וכמ"ש בישראל שמת שהטומאה שורה עליו ביותר לפי שהוא הי' קדוש ונסתלקה הקדושה מן הגוף נמשך עליו השראת הטומאה מן חיצוי'. לז"א שבמה שנעשה המעשר חולין על ידיכם לא תשאו עליו חטא. פי' שלא תגרמו בזה השראת החיצוני' ח"ו. וגם ואת קדשי בנ"י שהמעשר הוא קדש שלהם כנ"ל לא תחללו בזה והיינו מטעם הנ"ל כי שכר הוא לכם. ועל ז"א ולא תמותו וכמשארז"ל הא אם תחללו תמותו. פי' ענין תמותו הוא ע"ד מ"ש בזוהר מאן דנחית מן דרגי' קרי' בי' מיתה