חנה אריאל במדבר קמט

בעלת כל הכחות באופן רוחני ואלקי ויהי האדם לנפש חי'. גוף ונפש מורכבים ביחד. להיות כחות רשו"מ בערך הגוף וכן הילוך ודיבור ותנועה הכל גופניים נמצא שהאור משתנה לפי ערך הכלי. וענין השינוי הוא שיש לו בחי' התחלה בערך מזיגותו והרכבתו בכלי. כמו הנשמה אחת לפי הגלגולים שלה בכל גוף וגוף ככה יש לה התחלת כל הכחות דרצון ושכל וכו' לפי ערך אותו הגוף דוקא. אך יש בזה שני בחי' היינו אדם ובהמה. "אדם גימט' מ"ה לשון ביטול והוא ביטול בעצם שהוא עצמו מ"ה. ובהמה "בה מ"ה היינו ביטול היש שהיש הוא דבר בפ"ע אלא שיש בו ביטול ויובן שהבהמה אין לה בחירה רק כפי מה שנמשך רוח הבהמה מפני שור שלמעלה ורוח החי' מפני ארי' שלמעלה כן תהי' וא"א לה לשנות. אך רוח הבהמה הוא מורכב בגופה א"כ ההתחלה הוא בגופה למטה כנ"ל. ולפ"ז הי' ראוי להיות לה בחירה. אך ההתחלה היא מכח המוגבל שירד מפני שור שלמעלה והורכב בגוף הבהמה בהגבלתו לכן א"א לה לשנות. ובדבר המוטבע בה יש לה התחלה ממש שהרי מתעורר לה רצון לרוץ אל המאכל ולברוח מן המזיק בהרגשה שמרגשת את המזון או את ההכאה והגערה כידוע. אבל זאת ההתחלה אינה יכולה לשנות לפי שכבר הוגבל בירידתו משרשו. אבל בחי' אדם הגם שגם בו יורד האור מפני אדם שבמרכבה אך באדם נמצא גם השרש שלו בקרבו כמ"ש במ"א באריכות בענין מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם. דהיינו השרש שיש בפני האדם למעלה מעלה הוא הנמצא באדם למטה וד"ל. וזהו שבאדם יש בו שרש הביטול כלומר מה שהביטול הוא רק התפשטות שלו והביטול שיש באדם הוא התפשטות כח השרש שבקרבו ולכן נק' ביטול בעצם כלומר העצם שהביטול הוא התפשטות שלו. ולכן יש בו בחירה דהיינו שני דעות מאין ליש כלומר התפשטות בבחי' יש ולא בבחי' ביטול. או מיש לאין דהיינו התפשטות בחי' הביטול כנ"ל וד"ל. אבל הבהמה אין בה השרש עצמו רק ההתפשטות לבד מן השרש של הביטול מקבלת היא (והשרש שיש בה למטה הוא שרש היש דוקא ובבחי' זו היא למעלה מאדם אבל הביטול מקבלת מאדם דוקא גם בשרש פני שור ולמעלה מעלה וד"ל). ולכן נק' ביטול היש ובה" מ"ה. וכללות ענין התיקון הוא בחי' דכר ונוק' היא בחי' התקבלות האור בתוך הכלי והוא ענין ההרכבה שההתחלה בתוך הכלי וד"ל

אמנם ידוע שגם בחי' הביטול דעולם התיקון הוא רק תיקון השבירה. אך העיקר הוא בחי' העוה"ב בבחי' יש דוקא כמ"ש להנחיל אוהבי יש. וידוע שעוה"ב יהי' בו רק מה שנעשה בו תומ"צ בעוה"ז. והתורה קדמה לעולם כלומר שגם בחי' עצם הביטול דבחי' אדם הוא לגבי התו' רק בחי' התפשטות. וז"ש בזוהר הנ"ל כד בעא למברי עלמא סליק ברעותא קמי' וברא לי' באורייתא וכמ"ש ואהי' אצלו אמון אומן כלומר שהתו' נחשבת למקור ואומנת וממנה התפשטות הכל עד בחי' העולם עצמו וכמ"ש במ"א באריכות בענין אסתכל באוריי' וברא עלמא. כד בעא למיברי אדם שיהי' לו התחלה ובחירה למטה והא אתמר כידוע דזמין הוא למחטי ולארגזא ונמצא הוא מנגד לאור התו' שהוא שרש העולם אמרה קמי' וכי למגנא אתקריאת ארך אפים. פי' כיון שסוף סוף לא ידח נדח ויתברר הכל ויהי' תחה"מ ועוה"ב אף שבנתיים יהי' מה שיהי' זו היא מדת א"א להיות מאריך אפו וכו'. והנה כל מע"ב עד שלא נברא האדם הם בחי' בהמה כי הכל טבעיים ואין זה עדיין שלימות ענין התיקון שהוא דו"נ כנ"ל שעקרו שהאור יהי' מתקבל בכלי דוקא ושלימות ענין ההתקבלות הוא בחי' המורכב דאדם שהשרש עצמו נעשה מורכב בכלי וכנ"ל שהוא עצם הביטול. אבל בבחי' בהמה לא נתקבל בכלי רק הארת השרש התפשטות הביטול כנ"ל ובבריאת האדם נשתלם העולם כלומר שבא בחי' השרש ועצם הביטול להיות נמצא בעולם. והאדם פועל השלימות בעולם כי הוא עצם שממנו נמשך