חנה אריאל במדבר קמד

לומד בלא רצון כזה. וזהו שהרצון אף שנעלם מן החכ' בעת שהוא משתמש בחכ' ולומד אותה אעפ"כ בא בתוך החכ' שפע כח גדול מן הרצון להגדיל ולהאדיר כחה בהתחכמות. וכמ"כ מן החכ' אל המדות ומן המדות אל המחדו"מ בכל כחות הגוף. (ויש בזה בחי' פנימי' ובחי' מקיף. הפנימי' נק' מוחין כמו נה"י דא"א מוחין לאו"א ונה"י דאו"א מוחין לז"א כו'. והוא כמו פעולת החשק בהתחכמות כשבאה מן הרצון. ויש בחי' מקיף והוא כח סיוע נעלם להיות לו הצלחה בהתחכמות. והדברים ארוכים בפרטיהם במ"א. וכאן הכוונה רק בבחי' המקיף הזה והוא נק' מקיף מרובע כי הוא בחי' הוי' חדשה ממוצעת בין הרצון והחכ' והוא הצלחת החכמה. ודל"נ להבין שכמ"כ יש מן החכ' אל המדות כו'). והנה כתי' זאת התורה אדם. ופירז"ל שהתורה שנתנה לישראל עושה בהם בחי' אדם דיושר אל בחי' העיגולים דנפה"א ושכליי' וטבעיי' וחיוני' והגוף. שהם בחי' עגולים זה תוך זה כמו בחי' דצח"מ הנ"ל. והוא בא מבחי' הפנימי' והמכוון דכוונה אלקית בבריאת מציאת השתל' כל העולמות בעיגולים ויושר הנ"ל והוא אדם העליון דתורה והוא תיקונא עילאה (תיקון הוא לשון התלבשות בענין מסודר שעל פיו יתנהג בפרטי ענינים. כמו מי שמסדר לו סדר בהנהגת עסקי פרנסה דבר במועדו וחלק ידוע לפ"ע וכן בהנהגת ההוצאה. הסדר נק' תיקון שמתלבשי' בגדר וגבול זה כל כחות נפשו וגופו שבא להשתמש בהם בעולמו) שעל ידו יבוא תכליתו של בה"ע שהוא ה' ימלוך לעולם ועד ונגלה כבוד ה' כמ"ש בפהק"ו שהמצות הן אברי' דמלכא ודרך הוי' בעולמות. ובמ"ת ניתן הכח דמצות לישראל. וזהו בחי' אדם פנימי דתורה דהיינו מדרי' כל המצות שהן כדמות אדם. יש מצות שהן בחי' ראש ורגל ולב ועינים כו' ככל רמ"ח איברי אדם וכן הל"ת בבחי' גידין כידוע. ונת"ל ג"כ שהכח הזה הוא נעלם לגמרי באדם מישראל ואינו מרגישו כ"א ע"י בחי' המשכן שהוא התפעלות מאלקות המביאים לידי קיום המצות לש"ש. ה"ז ענין ידיעה והרגשה מכח אלקי דמצות שבקרבו. ויש בחי' מקיף דאדם דתו' הנ"ל והוא מ"ש מי שלבו דואג בקרבו מוסרין לו רזי תורה. פי' שזהו ממש ענין ואתה משמרה בקרבי הנ"ל שהנשמה רוצה ליפרד והמקיף מקיימה בגוף רק שזהו בבחי' הנשמה עצמה דוקא שמקפת על הנפשות שכליית וחיונית וטבעיי' והגוף כהיקף דעיגולים כנ"ל. אבל מי שלבו דואג בקרבו בהרגשת הנפשית השכליי' וכו' והגוף שאין לו שום נח"ר משום דבר שבעולם ואפי' מעסק תומ"צ. והיינו מפני שכח ההכרה דנשמה אלקי' את בוראה שמחמתה רוצה ליפרד לגמרי אפי' מכל מדרי' ובחי' עולם (כאור הנר שנמשך ליסוד האש שתחת גלגל הירח כידוע) מאיר בנפשות וגוף בבחי' מקיף דאדם. ואם הי' מאיר בבחי' מוחין הנ"ל והיינו שהי' בא גם בנפשות וגוף הנ"ל הרגשת ההכרה שהנשמה מכרת את בוראה אין זה דואג אלא אדרבא בחי' שמחה ועונג (מוחין דאי' ודאבא). אבל כשבא בבחי' מקיף אין זה אלא לבו דואג (דתפיס ולא תפיס) וכנ"ל בנשמה עצמה שלכן רוצה ליפרד לפי שמכרת ואינה יכולה לעסוק בזה כן הוא מרגיש אפי' בגוף ונפשות הנ"ל ולכן לבו דואג (ובגוף לא שייך רוצה ליפרד). ולזאת מגלין לו רזי תורה כידוע שכל סודות דחכמת הקבלה הוא להבין ולהשכיל את האמונה דכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהי' הוא לבדו קודם שנבה"ע וכשמגלים לו את זאת תתיישב רוחו בקרבו ולא ידאג ולא יהמה לבבו עוד. וה"ז כדמיון מ"ש בזוהר שמות שהקשו וכי יחזקאל נביאה מהימנא גילה כ"כ סודות המרכבה לכל ישראל. ותירצו שראה דישראל מהלכין בגלותא וידיהון מהדקין לאחורא בכבלי ברזל. וברוחניות היינו בחי' התעוררות המדות חו"ג אהוי"ר הטבעיי' שיש לכל ישראל להתעורר בהם בכל עת שירצו. ובתוקף הגלות היו מהדקין ודחוקים לאחורא בכבלי ברזל שלא היו יכולים להתעורר בהם ודאגו לומר שנעזבו ח"ו לגמרי מאת ה' אלקי ישראל ולכן הוכרח יחזקאל