חנה אריאל במדבר קמג

באלקי' חיים). אך הקב"ה משמרה שלא תפרד מן הגוף והוא בחי' אור מקיף לנשמה ששומר אותה ומכריחה שלא תפרד. ונק' או"מ כי הנשמה עצמה היא באור פנימי דהיינו שנגלה אור אחדות וגדלות הבורא ב"ה בכחותי' ולכן הם נמשכים אחר האור הזה, והיינו שמרגישים הכחות שלה את מהו"ע האור המאיר בהם ומזדככים ומיטהרים בו שגם כי הם יש ודבר לעצמם אין פונים רק אל האור הזה המורגש להם. אמנם אור הנק' מקיף הוא ג"כ אור מאיר לכחות שלה אבל הם אינן יכולים להרגיש אותו האור. כמו בשכלה אינה יכולה להבין איכות ומהות אור המקיף. רק שעכ"פ מאיר הוא לה בבחי' ידיעת מציאותו ולא מהותו. והיינו שאו"פ דנשמה הוא שהוא ית' עקרא ושרשא דכ"ע והוא הממציא את הכל מאין ליש ואלו הפסיק רגע א' מלהמציא מציאות העולמות הי' כלא הי'. וגם מאיר לה מאחדותו ית' שהוא לבדו הוא הנמצא אפס זולתו רק כחו ואורו ית' ממנו הי' מציאות עד שאין אמתת מציאות העולמות רק מציאות אורו וכחו ית' ומחמת הכרה זו ממילא נמשכים כל כחותי' רק אליו ית'. עד שרוצה ליפרד לגמרי מן הגוף. אך אור אחר מאיר עליו איך שגם ישות הגוף וכל כחותיו המעלימים על אור הכחות שלה יש בהם אור אלקי נשגב ונעלם ממנה (וכ"ש מכחות הגוף עצמם). וע"י שתשרה בגוף ותתקן אותם לגלות האור הנמצא בו בהעלם יהי' שכרה אור עליון גדול ונורא מאוד על מה שהיא משגת מצד עצמות כחותי' כנ"ל (וכמ"ש בכ"ד שהנשמה טהורה היא וע"י העבודה בגוף תזכה לבחי' קדושה והיינו ע"י תומ"צ אשר קדשנו בהם וכמשי"ת אי"ה לפנינו). וזה האור נק' מקיף כי אינה מרגשת מהותו רק מציאותו שיש מציאות כזה אבל אינה מכרת כלל איכותו ומהותו. ואעפ"כ ה"ז פיוס לה ומעכבה שלא ליפרד מן הגוף והנה ידוע בע"ח שיש בהשתל' מדרי' העולמות מלמעלמ"ט זא"ז בחי' השתל' דרך עיגולים והשתל' דרך בחי' יושר שנק' אדם. והעיגולים ודאי מקיפים זא"ז כאשר יהי' האופן הקטן בתוך האופן הגדול. וביושר יש ג"כ בחי' מקיף מלבד הפנימי שהן המדרי' עצמן המשתלשלים מלמעלמ"ט מדרי' אחר מדרי'. ויש הפרש גדול בין בחי' המקיף דעיגולים ובין המקיף דיושר שהקפת העיגולים לים זא"ז אין נמצא בתחתון כלום ממהות העיגול העליון וביושר אינו כן וכמשי"ת

ביאור הדברים הוא כמו מדרי' דצח"מ שהדומם אין בו רק מה שהוא ואין בו שום כח להתפשטות. והמדרי' הזאת הוא בחי' עיגול כולל כל מיני דומם כמו אבנים ועפר ומתכות וחול וכדומה במדרי' אחת (וחילוקי המציאות דפרטים שבהם אינם מציאות חדש רק בחי' צירופי אותי' שצירופי' אלו הם אבנים וצירופי' אחרים הם חול. ומ"ש במ"א ענין כלל ופרט גם בדומם הוא בחי' היושר שבו היורד ומתעגל וכמ"ש במ"א), ומדרי' הצומח הוא עיגול גדול יותר שיש בו כח להתפשט להלאה ולהיות הולך וגדול עד כי גדול בשיעורו. ומדרי' החי הוא עיגול יותר גדול ועליון שיש בו התנועה לרצונו ומדות טבעיי'. ומדרי' המדבר הוא עוד עיגול גדול יותר שיש בו חכ' ושכל ופועל ברצון כו', ובבחי' ומדרי' נפה"א היא מצד עצמה עוד מדרי' עליונה על המדבר כמו המדבר על החי אלא שהיא נקשרת בגוף ועי"ז היא גם בבחי' מקיף דיושר וכמשי"ת. וביאור בקי' יושר ואדם הוא כמו שאנ"ר שהרצון באדם הוא מדרי' עליונה בו יותר מן החכ' כי אין בשכל כח למנוע את הרצון. וכן המדרי' דחכ' ושכל עליונה מן המדות כי לא מפני שהוא אוהב לזה לא יבין החו"ב שלו הברור בשכל (וענין השחד מגיע עד הרצון שלמעלה מהשכל וכמ"ש במ"א באריכות). וכן המדות שבלב עליונים על כחות דראי' ושמיעה ומישוש וכו' הכל זה אחר זה. אך יש מקיף דיושר היינו שהרצון אם הוא בא להאיר בחכ' היינו שיש לו רצון גדול ללמוד החכ' אזי אף שבשעת הלימוד אינו מרגיש כלל רק את החכ' והשכל אעפ"כ מאיר בה הרצון ונותן לו כח להתחכם הרבה יותר מאלו הי'