חנה אריאל במדבר קמ

לפי שיש מאור השבת בוי"ה ג"כ) אך אין זה מאיר ובא אלא בנשמה עצמה ולא במקום הגוף כי בחול הנשמה והגוף שני מציאות נפרדים הם כנ"ל לכן צריך לתפילין גשמיים דוקא וכאמור

ומעתה יש להבין ענין ותדבר מרים ואהרן במשה ופי' שאל משה ממש בפניו אמרו (ומ"ש במשה ולא אל משה היינו מפני בעולם והתכללותם במשה כמ"ש במק"א וכולם ממשה בענין הנביאים) שלא הוטב בעיניהם למה הוא פורש מדרך ארץ באשה הכושית. דהיינו צפורה שלא היתה מב"י רק משתנית לגמרי ככושי המשונה בעורו כי הלא אדרבא הוא הי' ראוי להביא אור קדושת נשמתו במקום הטבע הגופני דד"א. ואדרבא לפי מה שאשה כושית לקח יש בזה מעלה עליונה גדולה ונפלאה להביא אור היחוד גם לשם. וא"ת שאין היחוד העליון דמדרי' משה שהוא לבדו נגש אל ה' והם לא נגשו יוכל לבוא במקום הד"א. לז"א הלא גם בנו דבר ה' שאין אנו במדרי' עליונה דמשה כלל אעפ"כ דבר ה' המיוחד בנו כלומר בתוכינו הרי שמשתרבב היחוד עד מדרי' תחתונות. וא"כ כש"כ משה דרב גוברי' שהי' לו לעסוק בד"א להביא היחוד גם במקום טבע הגופני. ומ"ש במשה (ולא בך) י"ל הרק אך במדרי' משה הנסתרת ממנו דבר וכו' ולכן תפסו לשון נסתר וק"ל. וישמע ה'. הנה אם לא טוב הי' לדבריהם לפניו בשע"מ הנ"ל לכתוב כמ"ש במק"א וישמע ויחר אפו ולמה לא נז' ויחר אף ה' עד כלותו לדבר אתם. אלא יש לפרש וישמע ה' כמ"ש וישמע משה וייטב בעיניו. שדבריהם נשמע לפני ה' לנכון שבודאי בחכ' דברו אלא ששגו במעלת משה כמשי"ת. ועוד י"ל וישמע ה' להורות שמשה לא שמע כלל את דבריהם אף שעמו דברו לא נכנסו דבריהם באזניו לפי שהאיש משה עניו מאד מכל וגו' פי' שאינו תופס לעצמו שום מקום וכח פעולה טובה כלל כי מי הוא שיוכל לעשות איזה דבר גדול או קטן בעולמות. אני הוי' עושה כל כתיב והשי"ת מה שרוצה לעשות על ידו של משה הוא עושה. ולפ"ז אין עליו שום טענה שהי' לו לעשות כן או כן ולכן לא שמע דבריהם ולא השיבם כלום. רק השי"ת רצה להודיעם שהגם שדבריהם נכונים בדרכי עבודת ה' אך לא במשה דברו זאת. והדוגמא לזה הוא משבתות וי"ט שהן עצמן אות וא"צ לתפילין כמ"כ משרע"ה אינו צריך להביא את אור היחוד אל גוף וחומר וטבע העולם כמ"ש לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פא"פ וגו' ותמונת ה' יביט משא"כ אם יהי' נביאכם ה' במראה וגו' בחלום וגו' והיינו כמו הפרש הנ"ל שנת' בין תורה אור ליחוד דק"ש בעונתה שהתורה מתלבשת בהעלם העולם כמו שהוא העולם כמנהגו נוהג כנ"ל שם שהוא ק"ו ממלאכים שצריכים ללבוש זר לבוא אל העוה"ז. וזהו במראה דוקא אליו אתודע שהוא לבוש גמור. וכן בחלום מגיד על בחי' בלתי ברורות ומסודרות. רק שמתלבש בהן הדבור בכח גבורת ה' שעי"ז יבא הדבור בם בנביאים. אבל בחי' משה הוא ותמונת ה' יביט כמשנ"ת בכ"ד הפי' שרואה הממונה שה' ית' רואה אותה התמונה בעולמות והיינו בידיעת עצמו יודע כל הנמצאים כולם וכמ"ש במק"א באריכות קצת שהגם דפני לא יראו כלל אפילו למשה וכו' מ"מ דקיימו קמי' בידיעתו ית' אף שהוא ודעתו א' אעפ"כ ראה אותם מרע"ה. וזהו בכל ביתי המיוחד לי נאמן הוא ליכנס לשם. ועוד ית' לשון נאמן לפנינו. והיינו בחי' כחשיכה כאורה וחושך העולם לא יחשיך לפני משה. ולכן להכרת יחודו א"צ לתפילין כנ"ל בשוי"ט. וזהו ג"כ ומראה ולא בחידות ר"ל בלא לבוש. ואח"כ אמר ותבע מהם ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה וארז"ל בעבדי אפי' אינו משה ובמשה אפי' אינו עבדי. ויובן ע"פ הידוע במק"א ענין המדרש שאמרו המלאכים שמשה יכתוב בתורה מה שלבו חפץ. והשיב להם הקב"ה ח"ו שמשה עושה כן ואפי' עושה אמן הוא. ונת' דר"ל ח"ו שמשה עושה מעצמו כלום כמשנ"ת והאיש משה עניו מאד