חנה אריאל במדבר קלח

עתה שנה"ע יחודו לבדו. אינו מחמת שאין העולם נחשב למציאות כלל נגדו ית' כידוע דכ"ק כלמ"ח. אלא שבחוק האחה"פ אין נמנע מהיות מציאות יש ודבר ממש ואעפ"כ אחדותו לא נשתנית כלום והרי הוא יחיד גם בעולם דיש ודבר לעצמו. ואף שהשכל לא יסבול את זאת היינו מפני שהשכל נברא מוגבל רק במה שנתן בו כח עפ"י קו המדה אבל באחדה"פ ודאי דמי יאמר לו מה תעשה. ובודאי שענין האחה"פ החלטי שלו שא"א שיפול בה שום שינוי ח"ו (כי מי ישנה אותו וק"ל) יכול הוא ית' להמציא גם חידוש מציאות יש ודבר בפ"ע שאם לא תאמר כן ה"ז גרעון כחו כבי' שאינו יכול להמציא מציאות יש ודבר וא"א לומר כן ח"ו כי מי יגרע ח"ו כחו והלא הוא יחיד לבדו. וזהו גליף גליפו בטה"ע שפי'. טה"ע הוא עצמות האור וגילוי של בחי' אין סוף ואין תכלה לכחו ולהתפשטותו וגם שם נגלף כל מה שעתיד להיות בעולמות. וכמ"ש במדרש במח' אחת נבראו כל העולמות. אך לפי מה שנבראו העולמות בהסתלקות והעלם האור הזה דא"ס ב"ה ובקו המדה דוקא א"א להתגלות בעולמות היחוד דלבדו הוא עם מציאות העולמות יש ודבר ביחד. אלא שע"ס דז"א נק' ה' אחד פי' שמאחד כל הנפרדים וכלומר שממנו מקבלים הנשמות שמכירים את בוראם להכיר בחי' היחוד דלבדו הוא ומה שהעולמות נמצאים ליש ודבר הוא אצל הנשמות מכירי היחוד דלבדו הוא מציאות אחר שכל מציאותן הוא לעיני העולמות עצמן ולגבי מציאות היחוד אינן עולים בשם מציאות כלל. והדמיון לזה מאור השמש המאיר לעולם כולו וליושביו נמצאים ד"י ודצח"ם שעל כולם מתפשט אור השמש ונראה אור בשוה לכל. וזהו במדרי' וערך מציאות הארת אור אבל במציאות מורגש יש עוד דברים אחרים מבלעדי אור וזיו השמש הממלא את כל העולם כולו באורו נמצא שבערך מציאות אור הרי העולם כולו מלא מאור השמש אין עוד. ובערך מציאות אחר יש כמה נמצאים נפרדים ומחולקים. כמ"כ יובן בהכרת הנשמה שבא אלי' מי"ס דז"א דאצי' הוי' אחד להכיר ענין האחדות דלבדו הוא המצוי ב"ה והרגשת הנר"נ את העולמות הוא מציאות שאינו רק לגבי דידן וקמי' ית' אינו עולה בשם מציאות כלל. וזהו ותורה אור דאורייתא וקוב"ה כולא חד והתורה היא כמו אור השמש הממלא את כל העולם במציאות שלו וכלומר באויר העולם שאויר עצמו הוא מציאות נפרד מן מציאות אור אלא שהאור ממלא אותו ומתלבש בו עד שאין נראה כ"א מציאות האור והיינו לפי שהאור במציאותו בשמש אין שם אלא הוא לבדו ן מקום כלל למציאות אויר אלא ששם גם האור אינו מורגש ונראה במציאות אור ואין נראה אלא גוף השמש כמ"ש בתניא. וזהו המשל להתבונן בענין קוב"ה שהוא ה' אחד. והתורה היא כמשל האור המתפשט באויר העולם לגלות מציא' יחודו ית' לנפש רוח נשמה שבעולם מלמעלה למטה (ומה שהנר"נ בבחי' הכרת בוראם כנ"ל הוא מלמטה למעלה). והתו' היא דר ה' וארחות הוי' בעולם כמשל אור השמש הנ"ל שממלא אויר העולם כולו וכן התו' הי גילוי יחודו בעולם. ואיתא בזהר שהמלאך כשיורד להתגלות למטה לתחתונים מוכרח להתלבש באוירי ד"י ארמ"ע דמדרי' העולמות שלמטה ממדריגתו וא"ל לא הי' נראה לבני העולם. וכ"ש אורייתא דאי לא דאתלבשא בלבושין דהאי עלמא לא הי' אפשר להשיג ממנה כלום בזה העולם. ועכשיו הרי ע"י התורה ומצותי' נמשך ויחוד ה' גם במהות העולמות לשנות מהותם ולזככם להיות גם מציאותם נכלל במציאו' אור היחוד רק שהוא בבחי' מתן בסתר עד עת קץ כידוע בכ"ד. וזהו ותורה אור שהוא אור היחוד בערך מציאו' של האור שבה. ואף שיש מציאות אחר היינו ישות העולמות זהו מציאות אחר שאינו אלא בערכנו (וע"י. קיום התומ"צ מזדכך גם מציאות העולמות ליכלל ולהתייחד ממש באור היחוד). ולכן כל העוסק בתורת עולה שהוא האור המאיר במעשה העולה כמצותה לייחד מציאותה בבחי' מתן בסתר