חנה אריאל במדבר קלז

פעולת החסד ופחד דאברהם ויצחק למטה בגופם בדרך השתלשלות הנשמה להתלבש בגוף ונפש הטבעיית ככה הי' פעולת החסד באאע"ה כאלו הוא טבע שלו ולא הי' מרגיש כלל שבא לו מכלי החסד דאצילות כנ"ל כי אין זה בבחי' הרגשה כלל כנ"ל שהוא חסד בלימה והוא לא הי' מרגיש רק יחוד אא"ס הפשוט. אבל בחי' הנבואה שלהם הרי היו מרגישים בחי' שם ה' הנראה אליהם ודברי הנבואה שנאמרה להם. בבחי' פרצוף נשמתם המלובש כבר בגופם. הרי זה בחי' ירידה שירד אור הא"ס להתגלות כלפי פרצוף נשמתם בגופם למטה ממדריגת שרש נשמתם כנ"ל (ובחי' קיום האבות את כל התו"כ ומצות למעלה כידוע. היינו בחי' השגתם סוד ה' ביחודים עליונים דתומ"צ ע"ד בחי' ראיית החכ' דרשב"י כנ"ל וד"ל) וכ"ש מראה הנבואה דשאר נביאים שהיו רואים בחי' כבוד נברא. ואעפ"כ אמרו ואראה את ה' והכונה לבחי' אוא"ס ב"ה ממש. הוא בחי' ירידת אור הא"ס להתגלות להם במראה דכבוד ההוא. ועד"ז יובן מ"ש ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. ר"ל בחי' התגלות אור הא"ס בבחי' הראי' דלמטה בעשי' ממש. וזה הוא השבח ועילוי דמעמד הר סיני עצמו כמ"ש ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. וכמ"ש אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו

פרשה שלח

שלח לך אנשים. ופירש"י ז"ל אני איני מצוה אותך אם תרצה שלח וזה אינו מובן שיבוא דבר ה' ע"ד רשות. וראיתם את הארץ מה היא השמנה וכו'. אין דרך מרגלים ותרים מדינה כן. אם רוצים לכבוש מדינה זו תהי' מה שתהי' רוצים לכובשה. ועיקר ענין מרגלים לדעת את מבוא המדינה למען ידעו איך ומאיזה צד ובאיזה אופן ליכנס בה. גם יש להבין שאומר הכתוב כולם אנשים (במ' כ"מ שנא' אנשים הם צדיקים) ראשי ב"י המה. מה ראו על ככה להוציא דבת הארץ רעה. וגם ארז"ל בגמ' כי חזק הוא ממנו א"ת ממנו אלא ממנו בחולם. כבי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם. מלבד שצריך להבין הלשון הזה עוד יפלא מאד איך באו לדבר סרה על ה' ח"ו עושה נפלאות לבדו ככל אשר ראו בעיניהם. בפ' הקודמת ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' פשט הענין מורה שלא בפני משה דברו רק בינם לבין עצמם. ומאד יפלא על אהרן קדוש ה' ומרים אחותו שלא הי' כמותם בכל ישראל ידברו לה"ר. ואם הי' הדבר קשה בעיניהם. הא מלתא דמתאמרא באפי מרא לית בה משום לישנא בישא הי"ל לדבר למשה בפניו. גם מ"ש הלא גם בנו דבר. איך יתכן שהם ישוו א"ע למשה הלא כבר נאמר ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו. גם י"ל מהו וישמע ה'. גם למה סמך לזה ענין והאיש משה עניו מאוד. בגמ' כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ופשט הענין משמע לפי שהוא אומר וקשרתם לאות ואין לו ה"ז עדות שקר. וקשה א"כ הלומד דיני תפילין יאמר ג"כ שעדות שקר הוא אם אין לו תפילין ואדרבא הלא אמרו כל הקורא פ' עולה כאלו הקריב עולה והי' ראוי לומר ג"כ כל העוסק במצות תפילין (ואין מצוין לו תפלין בשע"מ) יהי' כאלו מניח תפילין אלא צ"ל דקאי דוקא אקורא ק"ש בעונתה וכן הוא פשט המימרא שאמרו רז"ל בגמ' גדול הקורא ק"ש בעונתה מן הקורא בתורה ומחמת ענין דק"ש בעונתה דוקא אם אין לו תפילין בשע"מ נחשב כעדות שקר, אבל בלימוד תורה שאין זה כמעלת קורא ק"ש בעונתה לא שייך עדות שקר וכנ"ל ואדרבא כנ"ל

הנה כל מאמינים שהוא לבדו הוא יחיד ומיוחד כמו שהי' הוא לבדו קודם שנה"ע כן הוא גם עתה לפניו אחר שנה"ע הוא לבדו הוא. ומה שהוא לפניו ית' גם