חנה אריאל במדבר קלג

לברר ניצוצות מכחות הטבעיי', שבעולם לקיים בהן ישראל תומ"צ ואל מסתתר הזה נק' נהורא אוכמא. ותיקון שלו כלומר של נהורא אוכמא עצמו (כמ"ש אלקי ישראל מושיע הוא תיקון העולם). הוא ע"ד האמור ארץ שרצתה לעשות רצון קונה בבחי' רץ לבך וזהו צמאה לך נפשי ובחי' שדה בית הבעל). כמה לך בשרי (הוא בחי' שדה בית השלחין הנז') וזהו בארץ ציה ועיף בלי מים ואח"כ כן בקדש חזיתיך הוא בחי' ומדרי' המנורה הנ"ל וזהו נק' בקדש" כלומר קדושת ישראל (אידעשע הייליקייט) ולהיפך מבחי' מדבר יהודה. חזיתיך הוא בחי' יגיעת הנפש בבחי' מחזה שהוא תרגום ואחוריים של ראי' בלה"ק והיינו קירוב אל השכל ע"י משלים והסברים. כמ"ש במדרש ממשל למשל עמד שלמה על ד"ת. וע"י מחזה זו יבוא לראות (ראי' ממש) עוזך וכבודך. הן ב' בחי'. עוזך נק' בחי' אורות. וכבודך הם בחי' כלים. בחי' אורות הן אצי' אא"ס ב"ה כמו שהוא. ובחי' כלים הם לגלות אורות הללו לעולמות. והן ג"כ בחי' תומ"צ. דאורייתא וקוב"ה כ"ח הוא בחי' אורות. ורמ"ח פקודין אינון אברים שהן בחי' כלים. כי הנה עכשיו מצות מקבלים מן התו' ומשפיעים לעולמות. כי עכשיו המצות הן רק בחי' בירורי' דנוגה לעשות מדפנות וסכך הסוכה ומעורות תפילין וכן כל המצות מעשיות. וכן אפי' במצות אהוי"ר הם לברר אהוי"ר דנוגה. אבל התו' אף שגם היא מבררת ומתקנת לנוגה בעקימת שפתיו. וכן בגזירת כשר פסול וכו' כידוע. מ"מ חכמת התורה עצמה שנתנה לישראל דוקא. כי האומות אף שלומדים התורה כמו שהיא מלובשת בעניני עוה"ז דנוגה אבל א בהם כח כלל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רק לישראל לבדם שנק' עם תורתי בלבם. הוא בחי' יחוד אלקו' ממש בקרבם כידוע והמצות הם המשכת אלקו' לברר ברורי נוגה. וכמ"כ לאסתכלא ביקרא דמלכא לראות עוזך. וידוע מ"ש אין עוז אלא תורה היינו כנ"ל שהוא בחי' הכרת עצמות אלקות המרומם לבדו. וכבודך היינו בחי' הסתכלות בעולמו' שממך הכל ואנת הוא ממלא כ"ע וכו'. ובזה יובן המדרש לגדולה מזו אתה מוכן כי הנה הנשיאים עשו חנוכת המזבח. וידוע ענין המזבח שהוא להקריב עליו קרבנות חלב ודם. הדם יזרק והחלב יקטירו ע"ג האישי'. כי הדם הוא הנפש ולכן זריקת הדם ע"ג המזבח הוא פועל פעולת שפיכת הנפש לדבקה בה' והחלב שהוא בא מבחי' תענוג והיינו תענוגי עוה"ז ועיקר התענוגות הוא בחי' השלימות שמשתלם באותו דבר (קאנטעט נאר דער פון) וא"צ לפי שעה לדבר אחר זאת צריך לשרוף לגמרי ומצות הקרבנות ניתנה לישראל שעי"ז עושה הפעולה בקרבה. וע"כ הוצרכו הנשיאים לחנוך המזבח שהם היו הגדולים שבכל שבט והיו יודעים לכוון את לבם לתקן נהורא אוכמא הנ"ל כמשנת"ל שכ"ז הוא ענין תיקון נהורא אוכמא. ולזאת השיבו לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן פי' לתקן נהורא חיורא. כי הנה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כך נעשית המנורה ששלשה הקנים מכל צד פונים אל האמצעי וממילא ע"י כח מצוה זו מעלה נשמות ישראל לראות עוזך וכבודך כנ"ל ובבחי' לש"ש שהוא מול פני המנורה. אך כבר נת' שיש ב' פירושי' בלשון לש"ש והב' לקבל משמים והא' להשפיע להשמים. והנה יש ד"ע וד"ת ד"ע הוא אמת הוי' שהוא לבדו הוא ובידיעת עצמו ממש יודע את כל הנמצאים כי אינם דבר אחר זולת עצמו וכו' וד"ת הוא של הנבראים שאינם יודעים כידיעתו של הקב"ה ומרגישים את העולם ליש ודבר נפרד רק שמאמינים ומכירים שהכל בטל אליו ית' ואין זה אלא אמת של התחתונים ולא אמת ה' ונק' רק שפת אמת תכון לעד שיתגלה בה לעתיד אמת ה' וגם עכשיו לפעמים א רצון מתגלה אמת הוי' כמ"ש כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם ר"ל נגלה בעולם ומעתה יובן שע"י מצות הדלקת הנרות של המנורה כפי מה שהיא עשו שנרות הקצוות פונים אל מול גורס העלאת הנשמות לראות עוזך וכבודך ע"י יגיעת הנפש בבחי' חזיחיך הנ"ל שיהי' בכוונה לש"ש רק מסתמא אינו נעשה כ"א בבחי' פי' הב' דלש"ש כנ"ל.