חנה אריאל במדבר קכד

פנימי לא קבלו כלל. ואם ירצה הגוף לתור אחר לבבו אין זה נגד קבלתו כלל וד"ל. אך הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו שעשו בחי' קיום והעמדה לקבלה הראשונה אף במקום הפנימים. הגם שמצד הפנימים עצמם לא קבלוה עדיין שהרי גם אח"כ נמצא בהם חטא וכו'. אלא שקבלת המקיפים קימו עליהם ברצון במקום חיי הגוף. וזהו מנשאים את היהודים שהוא בחי' היהדות בכח ועוז הנ"ל. וזהו ג"כ וקבל היהודים את אשר החלו לעשות. פי' לעשות לתקן להביא את בחי' עלה ברצונו הפשוט וחשב כו' כנ"ל לתוך העולמות בי"ע. הי' רק התחלה בעת מ"ת כי לא הי' רק במקום הכתרים ולא למטה בפרצוף כנ"ל. וגם זאת ההתחלה לא נתקבלה במדריג' או"פ ומקום הבחירה. ובנס דרך הטבע דפורים ומרדכי אור יסוד אבא יצא מלפני המלך בבי"ע כידוע אז קבלו ההתחלה דכח הכתר (לענין תורת גטין וכו') והחכמה (לאסוקי שמעתא וכו') ברצון הבחיריי דגוף ג"כ ותו ליתא למודעא וד"ל. ולע"ל כשיעביר ה' את רוח הטומאה לגמרי מן אז תגלה ותראה מלכותו ית' בבחי' קבלת התורה בתחלה וסוף מעשה בבחי' עצמית ממש שלא יהא מקום לנטות בדרך בחירה ורצון אחר אשר לא לה' ח"ו וכמ"ש במ"א בארוכה. ומ"ש שם שעכשיו קבלת התורה רק בבחי' פנים בפנים. ולעתיד תהי' בבחי' כתר בכתר. הדברים ארוכים במ"א. ובמה שנת' יובן שקבלת התורה בחג השבועות הוא שנעשו ישראל כדוגמת כלי האצי' כנ"ל. אין בזה בחי' שמחה כי הוא ענין נעלם למעלה מהשגה והבנה. וגם למעלה נק' רק בחי' רוחא דשדא בגוא דהיינו שיהי' ישראל למטה בתורת גטין וקדושין כו'. אבל בשמ"ע הוא זיווג גמור למעלה שנמשך בכח ועוז הזה שישנו כבר בישראל בחי' מהו"ע התענוג העליון דרצונו וחכמתו ית' המיוחדים באא"ס ב"ה ממש. וזה נק' להיות נחת רוח לקונו מעבודתו. ומזה מקבלים ישראל למטה בתוך כח ועוז שלהם בחי' כח השמחה של מצוה וכו' כידוע. והנה במדריג' כח ועוז הזה שעקרו למעלה מטו"ד בבחי' מקיפים רצה הקב"ה לשכון בישראל במקום הבחירה ג"כ והוא בחי' הקמת המשכן ופריקת המשכן. ללכת במדבר העמים מקום הקליפות. והנה אחר שהורד עדיים מעליהם דהיינו הסתלקות אור המקיפים מלשלוט על הפנימים עד שנשארה הבחירה לבדה בגילוי וכח ועוז התו' שלמעלה מבחי' בחירה נשאר בבחי' העלם לגמרי לזאת הוצרכו לנשיאות ראש לגולגולתם דוקא שזאת היתה כח מצות ה' למשה ולאהרן ולנשיאי ישראל לישא את ראשם דבחי' הבחירה לגולגלותם למעלה מבחירה כנ"ל. והלוים שהם מקימי המשכן בבחי' הגבורות שלהם. ע"ד מדות דבחירה ורצון גלוי היו צריכים ב' דברים. א' כמו כל ישראל לקשרם למעלה מבחירה. והב' למשפחותם ולבית אבותם שהוא בחי' חו"ב ומוחין ומדות דבחירה. והיינו כדי לעבוד עבודתם באוה"מ בבחירה ורצון וד"ל, וע"י כל הנ"ל יוכל להיות שכינתו ית' בתוך מחניהם כאמור. והיינו במקום הבחירה כנ"ל. והנה כתי' ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. והלשון ונשמרתם לנפשותיכם אינו מובן וגם נתינת הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אתכם אינו מובן. וגם במשה כתי' ותמונת ה' יביט. משמע שאם גם הם היו רואים כמשה לא היו צריכים שמירה. וגם להבין זאת גופא מהו ותמונת ה' יביט הלא אין לו דמות ולא תמונה ח"ו. אמנם כ"ז יובן במשנ"ת לעיל ענין הכלים דאצי'. איך שהן הן אמתת המציאות דכל מדריג' אבי"ע. וזאת התמונה דבלי מה דכלים דאצי' הי' משרע"ה משיג בכל הנמצאים דאבי"ע כידוע. דנבואת מרע"ה היתה מפרק עליון דנצח דז"א. שהוא פרצוף החיצון די"ס דז"א דאצי'. וה"ז במרע"ה בחי' קבלת התורה בבחי' תחלה וסוף. וכמ"ש בכל ביתי נאמן הוא. ולכן הוא ע"ה לא הי' צריך שמירה כלל וכמו לע"ל כשיעביר את רוח הטומאה וכו' כנ"ל. אבל בני ישראל שלא ראו תמונה רק היו רואים הקולות כמ"ש במ"א להיות עי"ז מתקבלים אצלם פנימית הרצון כמו שעלה ברצונו