חנה אריאל במדבר קכג

נמנע להתחדשות מציאת יש חדש בכל עת אחר הבריאה דוימ"ב כמ"ש במק"א) אלא ספי' המל' דאצי' בוקעת פרסא זו ומאירה בכלים שלה בספי' דבריאה יצירה עשי' להיות מתהוה בכל עת תמיד חדשות ותמונת כליהם. ועל ידי כל הנזכר לעיל יורד מה שעלה ברצון הפשוט ושיער בעצמו וחשב במחשבה קדומה דאדם קדמון להתלבש ולהתעלם בבריאה יצירה עשי' המוגבלים ונפרדים ליש ודבר בפני עצמם ורק על ידי אור המלכות הבוקעת הפרסא מתגלה אור אין סוף לתחתונים לכל הצדיקים הראשונים והאחרונים והאבות שהגם שהיו בחי' מרכבה ודבקים באא"ס ב"ה ממש לא היו רק בבחי' ממכ"ע מצד היחוד האמיתי דקובה"ו שהוא בחי' יחוד סובב בממלא. ומה שאנו אומרים שהיו דבקים בבחי' ממכ"ע. כלומר שבחי' ממכ"ע הוא בחי' המל' הבוקעת הפרסא שבין אצי' לבריאה. ומבואר במ"א לשון בקיעת הפרסא שהוא נקב שאין בו חסרון. ר"ל שהפרסא מעלמת לגמרי ונשאר ישותו בבחי' נפרד לעצמו בלתי מרגיש ביטולו והתכללותו באמיתת המציאות דאא"ם. ורק כמו שהוא יש ודבר אעפ"כ יוכל לקבל הארת אא"ס ב"ה מבחי' המל' הבוקעת להאיר על היש ודבר בפ"ע. כי כך היא מדת המל' וכו' כידוע. אבל בחי' סוכ"ע עצמו הוא ענין הכלים דאצי' הנק' ספר כנ"ל. וא"א לו להתגלות ושאעפ"כ יהי' היש דבר נפרד לעצמו. אם לא ע"י התורה ומצותיה וכמ"ש באריכות בעי"מ ועיי"ש. ומעתה יובן ענין מ"ת שהי' בחג השבועות דהיינו שנתנו להם המצות שיהיו עם בנ"י בני מצות בתורת גיטין וקדושין ובתורת שחיטה וכו' כידוע. וכן התו' נתנה להם כמ"ש עם תורתי בלבם שיש להם כח ועוז לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא מה שלא עשה כן לכל גוי וגו' נמצא מובן ע"פ הנ"ל שע"י מ"ת נעשו ישראל ע"ד דוגמא ממש לבחי' כלים דאצי' שעל ידם נמשך אמיתת המציאות דאא"ס במדריגות דאבי"ע כנ"ל. רק שעל הארת הכלים דאצי' עצמה הרי הפרסא והכלים די"ס דבי"ע מעלימים והגם שהמל' בוקעת אינו אלא בבחי' ממכ"ע כנ"ל אבל ע"י מ"ת ניתן הכח ועוז לישראל שעל ידי קיומם מעשה המצות ולימוד התורה יהי' בזה בחי' רצון וחכמה דאא"ס ב"ה ממש בדברים שהם מקיימים בהם התומ"צ. וה"ז יציאה וגילוי מן ההעלם מה שעלה ברצונו ושיער וחשב וכו' כנ"ל ועשה בי"ס דאצי' כנ"ל ונתעלם בבי"ע להיות מתגלה הרצון וחכמה העצמיי' ממש. והכח והעוז היינו כלומר שאין ישותם מפסיק על בחי' אא"ס כמו שאין כלים דאצי' הנק' בלי מה מפסיקים וד"ל ומעתה יובן שאם היו ישראל מקבלים בחי' כח ועוז הזה בכל מדריגות ובחי' הפרצוף השלם שכולל רצון ושכל ומדות גלוים ושורש מחשבה דו"מ. לא הי' אפשר להם לחטוא כלל. כי הכח ועוז הזה אינו בא בדרך בחירה ורצון. ומופת וראי' לזה שאפי' ישראל מומר הוא בתורת גטין וקדושין וחמצו אסור לאחה"פ. לאך באמת לא קבלו אותו רק במדריגת שהי' להם הכנת ע"ז שהם שני כתרים דנעשה ונשמע. כתר נעשה הוא מדריג' הרצון העליון שלמעלה מטעם ודעת והוא הכנה לקבלת המצות ר"ל שיהי' בתורת גיטין וכו' וכתר נשמע הכנה לקבלת התורה כלומר לאסוקי שמעתא וכו'. שהיא עצמה מתקבלת בבינה שהיא השמיעה ובמדריגה זו בלבד נעשו ע"ד דוגמא לכלים דאצי' הנ"ל והוא בחי' מקיפים לבד ולא בפנימים וזהו כפה עליהם כגיגית וכו'. וזכו למקיפים אלו לפי שאמרו תחלה נעשה ונשמע שהוא בחי' מקיפים שלהם עצמם. ולא פנימים ממש שהרי. עדיין לא פסקה זוהמתן עד אשר ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני וכו' כמ"ש במ"א שזהו אלו קרבנו וכו'. אלא שהי' רק מדריגת שורש נשמתן ורצון שלמעלה מטו"ד. והי בבחי' תוקף ועוז גדול למשול ולשלוט על כחות הפנימי' וטו"ד. וכמ"כ אח"כ ניתן להם העדי בקבלת התו"מ שהוא הכח והעוז הנ"ל במדריג' כתר וחכ' למעלה מבחי' בחירה ורצון בגלוי לשלוט על הפנימי'. שלא קבלו עדיין כנ"ל וזהו כפיית ההר עליהם כגיגית בבחי' מקיפים המכריחים את הפנימים. ולכן מכאן מודעה רבא לאורייתא שברצון