הקשורים ליעקב ד - פסח גדול נו

בבשר תאוה יש כח ביד חכמים לחוש למיעוטא ולאסור משום דלא הוי גנאי לתורה דאפשר לומר דהתורה הוכרחה להתיר נגד יצה"ר כסברת הר"ן והרשב"א הנ"ל. ואף דהתוס' בחולין תירצו קושיתם כדרך שתירצו הר"ן והרשב"א. היינו משום דס"ל להתוס' עפ"י האמת רק מדרבנן חייש ר"מ למיעוטא ולכך ממילא בפשיטות מתורץ קושיתם והר"ן והרשב"א ס"ל דר"מ אף מדאורייתא חייש למיעוטא [וכן ראיתי לאחרונים שכ"כ לשיטתם] לכך הוכרחו לתרץ די"ל דלא התירה התורה אלא נגד יצה"ר. אבל בכ"ז לענין שלא נחשוב בשר תאוה מפורש בתורה להיתר גם התוס' סברו סברא זו דלא הוי גנאי לתורה במה שחכמים אסרו בישרא משום שיכולין לומר דלא התירה אלא נגד יצה"ר לכך שפיר הקשו התוס' בבכורות אמאי לא פרכינן בחולין לר"מ היכי אכלינן בישרא והוכיחו משום דלא קי"ל כר"מ דחושש למיעוטא וז"נ. ובזה יש לתרץ נמי מה שראיתי לא' מאחרונים שהקשה למאן דדרש ובשכבך ה"ז זמן שכיבה ואיך עבדו חכמים הרחקה עד חצות. י"ל נמי כיון דאפשר לפרש נמי כב"ש דבערב כל אדם יטו ויקראו ל"ח מפירש בתורה כ"ז שכיבה ולא הוי גנאי לתורה אם גזרו חכמים עד חצות כנ"ל ועוד אתי קונטרם מיוחד בענין הזה וכעת לקצר אני צריך ודוק

ולמען שלא להניח הגלוין חלק אמרתי לחקוק עוד בדפוס איזה אמרים השייכים לענין דלעיל

הנה במה שבארתי לעיל בפנים הסברא של הט"ז והפוסקים דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור יש ליישב נמי בזה מה שיש להקשות מדברי התוס' חגיגה דף י"ז דאיתא שם בש"ס אלא מעתה חג האסיף אימת אי לימא ביו"ט וכו' אלא בחולו של מועד בחש"מ מי שרי במלאכה, וכתבו התוס' בד"ה חולו של מועד וז"ל ודקאמר הכא חש"מ מי שרי א"כ משמע דאסור מה"ת, י"ל לאו דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן לי' למיתסר לא מסתבר לי' לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי עכ"ל, א"כ משמע מדברי התוס' דדוקא משום דאקרא סמכינן ע"כ לא מסתבר לומר הקרא שרי בהדיא בהכי אבל באם לא היו להם לחכמים אסמכתא למיתסר היו מוקמינן הקרא דחג, האסיף דבאמת שרי התורה מלאכה בחש"מ ובכ"ז חכמים היו אוסרין ונראה לכאורה מדברי התוס' אלו להיפוך מהכלל הנ"ל וכבר כ' לי חכם אחד הערה זו. אמנם לפי דברינו הנ"ל א"ש כיון דלא מפורש בקרא בהדיא ההיתר רק כתוב חג האסיף ונוכל לפרש בשני אופנים או הפי' הוא חג הבא בזמן אסיפה כמו שמפרש הש"ס באמת לפי המסקנא ולא התירה התורה מלאכה בחש"מ או דהפי' הוא דהתורה התירה מלאכה, וא"כ בכה"ג שוב יש להם לחכמים כח לאסור אף דאנו מפרשים הקרא להיתר אין זאת גנאי נגד כבוד התורה במה שחכמים אסרוהו דהרי אין ההיתר גלוי וברור בקרא ויש לפרש כך ויש לפרש נמי המשמעות חג הבא בזמן אסיפה, וע"כ שפיר מפרשים התוס' דברי הש"ס הנ"ל דכוונת הש"ס לומר משום דיש להם אסמכתא לאסור לא מסתבר לומר דקרא שרי בהכי ולולי זאת באמת יש לפרש דהתורה התירה מלאכה כפשוטו ואעפ"כ חכמים אסרוהו ולק"מ, וע"ד זה יש לתרץ נמי מה שהקשה בשו"ת חות יאיר סי' קמ"ב ממה דאיתא בש"ס כתובות דף ל"ד למ"ד מעשה שבת דרבנן וכותי' קיי"ל והרי התורה התירה בהדיא בקרא כי קודש הוא ודרשינן ואין מעשיה קודש, ולפענ"ד ניחא דהרי למ"ד מעשה שבת דאורייתא הוא מפרש הקרא בהיפוך מה קודש אסור באכילה וכו' א"כ כיון דנוכל לפרש הקרא בשני אופנים לא מקרי מפורש בתורה להיתר ואף למ"ד דרבנן מעשה שבת לא הוי גנאי לתורה במה שהם אסרוהו כמובן ודוק: