הקשורים ליעקב ד - פסח גדול יא

ספר פסח גדול. פתיחת הדרוש במ"ר בפרשה שאנו קורין היום

ויקרא פ' א' רבי יהושיע דסוכנין בשם ר' לוי פתח קרא כי טוב אמור לך עלה מהשפילך לפני נדיב וגו' רחוק ממקומך שתים ושלש מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה. ולא יאמור לך רד וכן הלל אומר הגבהתי השפלתי השפלתי היא הגבהתי כו' נראה שהדברים מכוונים עם המאמר בגמרא פסחים ר"פ אלו דברים דף ס"ו

תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירה. פעם אחת חל י"ד להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה שבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והילל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו שלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת אמרו לו מנין לך אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד (בפ' פנחס תשמרו וגו' ובפ' בהעלתך ויעשו בנ"י את הפסח במועדו) מה מועדו האמור בתמיד דוחה שבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת ועוד ק"ו הוא מה תמיד שאין ענוש כרות דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח התחיל מקנטרן בדברים אמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהי' נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם עני גדולי הדור שמעי' ואבטליון אמרו לו ר' שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי. אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו. גדי תוחבו בין קרניו. ראה מעשה ונזכר הלכה אמר כך מקובלני מפי שמעי' ואבטליון ע"כ המאמר

והוא פלא כולו מקשה מראשו ועד סופו מאמר זה דתנן אלו דברים בפסח דוחין את ויש לדקדק בו הרבה לא נעלים עין מכל ההערות הראיות לתת לו ויכללו בשלש עשרה מדות מלאות גדושות. שתורת מאמר הלז נדרשת בהן (ותחתיהן דקדוקין רבו כמו רבו עצמו מספר) ונציגם אחת לאחת למצוא חשבון

א תחלה נאמר הלכה זו נתעלמה מב"ב פירש"י נתעלם מהם שפסח דוחה שבת. יל"ד היכן נזכרה הלכה זו במשנה שלפני השבת והוצרך התנא להשמיענו שאפי' דברים שאינן בגופי' של פסח. הודיענו שיש מהם דוחין ויש שאינם דוחין כגון מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ומשום מחלוקת ר"א ור"ע. אבל בהקרבת קרבן הפסח עצמו לא הוזקק כלל להשמיענו דפשיטא לי' דדחי זיל קרי בי רב הוא ולא נסתפק בו אדם מעולם. א"כ לא שייך לומר הלכה זו דמשמע (אדסליק מני' קאי) שאין זה