הגהות יעב"ץ על יבמות פד.

במשנה בלאות. נ"ב לפי לשון מקרא היה צ"ל בלויות או בלואות או בלויה או בלואים:

גמ׳ בוקתא. נ"ב מנחות דכ"ד ב׳:

תד״ה יהא כו׳ דקדושים יהיו. כדמוכח בפ״ב (דב"מ כצ״ל). לשון תוס׳ הרא"ש. ועתוס׳ ב״מ ל׳ ד"ה הא ונעלם דבריהם מהב"ח בהגהותיו ומ״ש איך אפשר לייבם אלמנה הא נעשה חללה בהעראה. ז"א דהכא מותרת לו. ולמה לא הוקשה לו משום דנעשה בעולת עצמו. ובלא"ה לדעת התוס׳ גמר ביאה אסור מה״ת כמ"ש לעיל כ׳ ב׳ ד"ה גזירה. ועי׳ רשב"א שם):