הגהות יעב"ץ על יבמות סב:

לשבת יצרה ״בעיא״. צ"ל בעינן (ונדפוס ווינציא נדפס בעי'):

שם שהיא "יראת" שמים. נ"ב לא ישתנה מן השם יראת ה׳ היא תתהלל:

רש"י סד"ה בשעה שיוצא לדרך כו' יותר. נ"ב לפי שפורש ממנה ולא תדע עת בואו והיינו ודאי שפורש לדרך רחוקה אבל אם הדרך קרובה כדי שישוב לביתו קודם שתעבור עונה הקצובה לה. נ״ל שאינו חייב להוסיף על חיוב עונתו. וה"מ בעונת כל אדם כפועלים וטיילים אצ"ל ת"ח שחוזרים לבתיהם בכל שבת. אבל החמרים אצ"ל הספנים שאין חזרתם ידועה ובטוחה כי לא לאדם דרכו. נראה שחייב לפקדה בעת יציאתו לדרך אפי' כבר קיים עונתו: