הגהות יעב"ץ על תמיד כט.

גמ' היו רגילין במורביות כצ"ל:

במפרש ד"ה לא נתעצל וכו' דנוי הוא כצ"ל:

ד"ה מזרחה וכו' בצד מזבח הפנימי מערבית. נ"ב ר"ל לצד פנימי של מזבח החיצון מערבי קרי פנימי:

ד"ה וחזיתי' למזרחה כצ"ל:

ד"ה בררו וכו' שיעשו גחלים כצ"ל:

ד"ה בעומד ה' סאין וכו' כשהוא חותה במחתה של ארבעה קבין כצ"ל:

ד"ה ובשבת וכו' כל דבר הניטל בפנים כגון וכו' על יסוד מערבי כדכתיב אל יסוד מזבח העולה כצ"ל ותי' החיצון מוקף:

ד"ה האברים והפדרים וכו' לאחר שהקטירו איברי תמיד. נ"ב לישנא דמתניתין לא משמע הכי אלא מיד אחרי סידור המערכה מחזירין אותן למערכה ואח"כ הציתו האש במערכות. הא ודאי אינהו קדמי. והכי משמע נמי שלהי פרק טרף בקלפי (מה ב) איברים שנתותרו כו' עד שיעשה מערכה גדולה וסודרן משמע בהדיא שאין משהין אותו רק עד כדי שיעשה מערכה ואין בזו משום שלא יוקדם דבר לתמיד של שחר כי אלו האיברים והפדרים כבר נעשו לחמו של מזבח מבערב. ואסור לעבור עליהם ולאחרם. עד שיקטירו איברים דהאידנא. וכבר זכו הללו בקדימה. וגם מיקרו עכולי עולה. ולא עולה. ולא מבטיל בהכי העולה עולה ראשונה. מ"מ נראה פשר דבר שנשרפין בצדי מערכה גדולה כמ"ש בס"ע שלנו בס"ד:

בא"ד על המזבח במערב שלו וכו' יזכה בסידורו שמערכה כצ"ל: