הגהות יעב"ץ על תענית כה.

משום כסופא כו׳. נ"ב אפשר שהיה לה ג״כ מעט קמח בכד כעין מ"ש בצרפית וכן באשת עובדיהו. והיתה נותנתו בתנור. באופן שהיה מקום לברכה לחול עליו. וכה"ג מותר ליהנות ממנו כמ״ש באליהו ז״ל ובצרפית ובנה ובאשת הנביא. וכן הדבר בחומץ דבסמוך שהיו מותרין ליהנות מהנר שדלק בנס. שכל זה נס בי׳׳א. והרי זה כענין שרפא אלישע מי ירהו. ואינו דומה לההיא דלעיל דאייתו מה"ש קמחא דסמידא. לאי בריה בידי שמים הוה. ולא הבינותי מ״ש בפירש"י בנר דחומץ. כי הלא בשבת נהנו ממנו עכ״פ. אלא מ"ש שהביאו ממנו אור להבדלה אנשים אחרים שכניו הוצרכו לכך והביאו ממנו: שם א״ל ניחא לכו שיבוא מטר בשבילנו. נ"ב י"ל לפי מ"ש לעיל (ד"ט) מטר כשביל אחד פרנסה בשכיל רבים. דכי הוו אתו בשבילו בלבד לא הוה לשובע. משו״ה בעי למשקל רשותיהו. אע״ג דלא להוו אלא בצמצום. א"נ כי היכי דלהוי לצורך רבים דאתי לפרנסה אפי׳ ע״י יחיד כדאיתא התם: