הגהות יעב"ץ על תענית כד:

יהב עיניה. נ״ב כלומר ע"י שהשגיח בכך שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם כו' עוני (חגיגה ה׳ ב׳ וש"מ) ושמא במתכוין עשה לייסרם שלא יהיו פרוצים ובועטים בטובתו של מקום ברוך הוא:

שם בעשייה. נ"ב כענין (ב"ב ט׳ א׳) גדול המעשה כו׳:

שם אי שלפת אחרינא חריבנא לעלמא. נ"ב שמא הכוונה עליו שיצטנן וימות דאמרינן בכירה (שבת לז:) דמסוכן הוה. והאדם נקרא עולם קטן. כ"ש גברא רבה כר״י:

שם א"ל מהא לא תזבנון. נ״ב והא דקאייתו ליה מה"ש כדי לשמח לבם. שאינו דומה מי שי"ל פת בסלו למי שאין לו (יומא יח: וש״מ):

שם אי שריף מר פנכא כו'. נ"ב לקנטרו נתכוין כי היכי דלכסוף ויסבול בזיונו בשכר זה תקובל תפלתו כי יראה ה׳ בעניו וישב לו טובה תחת בשתו:

שם בכל יום ויום. נ"ב בימיו. א"נ בכל דור נמצא דוגמתו: