הגהות יעב"ץ על תענית כא:

אמרה תורה כו׳ ההר ההוא. נ"ב משום דההוא יתירא הוא לגמרי. תדע דהא לעיל מיניה כתיב אל ראש ההר דקאי אסיני יסמיך ליה. ונ״ל דה״פ דברייהא. דקשיא ליה אי ס״ד דלא נסתלקה שכינה מן ההר עד אחר שהוקם המשכן ונאסרו מתחלה כל זמן זה. א"כ לא היה צריך להזהיר בלוחות אחרונות מאחר שעדיין לא הותרו (וזה סותר פירש"י) אלא לפי שהותרו מיד אחר מתן תורה כמ"ש במשוך וגו׳ משום כך הוצרך לחזור ולאסור כלוחות שניות לומר לך שכל זמן שתשרה שכינה בו נאסרו אע״ש שכבר נסתלקה והותרו. וממילא ש"מ שאין המקום מכבד מק"ו דהר סיני שהיה מוכן להשראת שכינה כמה פעמים אעפ"כ בשעת סלוקה מותרים. עאכ"ו להדיוט. ופירש"י דחוק:

שם מנה בן פרס. נ״ב נ"ל משום דעשיר הוה כדאמר ספ"ג דגיטין (עפירש״י ותוס׳) ואבוהי לאו עשיר. משא״כ רב חסדא שהיה עשיר מופלג (מ"ק כ"ח א׳ וש״מ) כנודע. אבל חלילה לר"נ שיקל בכבוד אביו (יהא כמו שיהא) ויחשיב עצמו יותר ממנו. זהו דבר שאין לו שחר אפי' בהמון העם לא יתכן כ"ש בת״ח ח׳׳ו:

שם וזבילא. נ"ב כמו (ברכות ח׳ א׳) עד זבולא בתרייתא שלמא:

שם ולאביי כל מעלי יומא דשבתא. נ"ב מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם כו׳ ומרבה שלום עם כל אדם כו' כדי שיהא אהוב למעלה כו' בפ׳ הי' קורא (ברכות י"ז א׳) וגם עסק בג״ח עם התורה כדאי׳ פ"ק דר׳׳ה (י"ח א׳) ועיקר ג״ח עם העני בע״ש כמ"ש בכמה חכמים שהיו נזהרין בכך כדאי׳ פ׳ מציאת האשה (כתובות סז:) ולפי שהיה עושה שלום בין העני והקב"ה בע״ש (כמש״ה או יחזק במעוזי יעשה שלום לי) לפיכך שלחי לו שלום מלמעלה בע"ש. ולרבא במעלי י"כ. נ״ל משום שכן היה מחזר אחר השלום בעי"כ כדאשכחן בנדרים (דנ׳׳ה א'):

רש״י ד״ה כפר כו׳ נ״א יו"ד קרת כצ"ל. ונ״ב תרין מילין כמו פ״ק דקדושין (ט"ז ב'):

ד״ה פרס כו׳ כמו כו' נ"ב בלשון מקרא (ישעיה נח) הלא פרוס לרעב לחמך: