הגהות יעב"ץ על פסחים עו

תוס' ד"ה אסרה מן הלחם. נ"ב זה הוגה ע"פ פסקי תוס' אבל אין הלשון סובלו. גם רש"א הרגיש בכך אך גם הוא גם רש"ל נדחקו לפרש הלשון ואפי' כו' שיש להרחיק. ולא הלשון והענין סובלים פירושם. אכן לע"ד דבר פשוט הוא שקרה כאן ט"ס קל. וצ"ל שיש ״לה ריח" או שצ"ל שיש "לה ריח חזק" (ונתחלף במלת להרחיק) וה"פ לא מבעיא לאפות עם פשטידא דלית לן בה כיון שהפשטידא מכוסות היטב (הוי כקדירה מכוסה דלד"ה לית בה משום ריחא) וכמו כעין שתי קדירות דשמעתין דלית בהו משום תערובת טעמים. אלא אפי' פלאדונש שאין להם כסוי מעיסה עליהם (כמו הפשטידא שממולאה בבשר ומכוסה היטב בעיסה שטוחה עליה מלמעלה וגם מלמטה עשויה לה עיסה כעין קדרה מסביב והמלוי בתוכה מונח כמו בקופסא משא"כ פלאדונ"ש שעשוין גוף אחד נלוש בשומן ועשוי עוגה פשוטה) באופן שיש להן ריח ודאי העולה ממנה אל הפת שאין דבר מפסיקו ומונעו (כמו בפשטידא שהכסוי עומד בפניו ומחזיקו בתוכו שאינו יכול לצאת החוצה) אפ"ה אין נראה שיהא אסור לפי שיש אויר מרובה מתפשט הבל הריח ואין בו כח לגרום נתינת טעם בפת. זה ברור בכוונת התוס':