הגהות יעב"ץ על פסחים מט:

גמ' תניא ר' יהודה אומר ע"ה אסור לאכול בשר שנאמר כו' כצ"ל ותיבת בהמה נמחק:

שם אמר ר״א ע״ה כו' ביוה״כ שחל להיות בשבת. נ"ב מפרש בספר חסידיס כשרודף ע"ה ביוה"כ אחר יהודי חברי להרגו ונראה דהיינו נמי דאר"י בסמוך מותר לקרעו כדג ומגבו. וכי מה טעם בזה אם לא משום דמיירי במציל את הנרדף שבא מאחוריו של רודף וקורעו מגבו שהוא אחריו. וא"ת א"ה מאי קמ"ל בהא. כל רודף נמי ומאי איריא ע"ה. י״ל דבסתם רודף אם יכולים להציל לנרדף באחד מאבריו של רודף אין רשאין להרגו. משא"כ בע״ה אין חוששין לו כל כך כיון שעל חייו אינו חס אבל באופן אחר ודאי חלילה להרגו דלא גרע מאנסים עע"ז רקיי"ל מורידין כו' דגרמא במלמא הוא. והריגה בידים אסירא עאכ"ו ישראל ע"ה ובכן סרה תמיהת ר"י בתוס' לא יהא ממונו חמור מגופו וא"ש נמי הא דאר"א אלמלא צריכין אותנו כו' דלכאורה קשה מה חידש בזה הלא כתיב כמים הפנים וגו' ועוד גם הם צריכין לנו כדאמרינן שמגינים עלינו ומסייעים אותנו ואמרי במערבא ליבעי רחמי אתכליא כו' (ועוד) דכמה גווני ע"ה איכא:

תוס' סד"ה אמר רב כהנא כו' אלא שכך היה שמו. נ״ב הוא דבר תמוה דמידי הוא טעמא במתנות כראב"י דמעוט אחר מעוט והא לא אשכחן גבי פדיון. שוב ראיתי בתוס' חולין דקל״ב דלא ס"ל כמ"ש תוס' דהא גם הרא״ש והטור לא ס״ל הכי:

שם בסוף ד"ה לא מצא כו' עדיף מזוהר הרקיע. נ"ב עיין תוס' שם בהשותפין דף ח':

שם שנאמר יכין רשע וגו'. נ״ב בכתוב אינו אך דרך התלמוד להוסיף ביאור:

שם גלולה שנאה ששונאים כו' יותר משנאה ששונאין כו'. נ"ב עיין מזיגה דידי: