הגהות יעב"ץ על פסחים קיז.

היה ר"מ אומר כל תשבחות. נ"ב עע"י (ששם הגירסא שירות ותשבחות):

תוס' ד"ה ה״ג. אנו צרינין לומר בו כו'. נ"ב ר"ל ב' פסוקים הללו מחוברים למעלה לשיר המעלות האחרון שנמשך עד פסוק שעומדים ועד בכלל. כאן הוא סוף מזמור. והללויה כי טוב דבתריה מתחיל ר"פ אחר. והנה לכאורה הביאו ראיה טובה לדבריהם מהא דלקמן. איברא אכתי לא ניחא מאי טעמא נסיב ראב"י כי יעקב בחר ולא הללויה דר"פ הוא (וכן הקשה רש"א) גם הראיה מן המדרש צ"ע ליישבה שאע"פ שמצינו ג"כ פ"ק דברכות למה רגשו עם אשרי האיש חדא פרשה היא אכתי קמ"ח הן. ואי לאו דמסתפינא אמינא הא דהכא ריש פירקא היינו ריש פסוקא. לאפיקי סוף פסוק דלא. ואיידי דעסיק בר"פ סירכיה נקיט ואתא בשיגרא דלישנא. ופירקא ופיסקא חדא מילתא נינהו. וראב"י דנסיב פסוק כי יעקב. ה״ט משום דהללויה דר"פ לאו סימנא הוא דטובא איכא וכוליה לישנא שכיח טובא ואיכא למטעי ביה. ופסוק שעומדים בבית ה' דבתריה נמי מיחלף במזמור דלעיל מיניה כמו שאירע כאן כנראה מתקון הגהת התוס' בזה. מש"ה נקיט פסוקא דכי יעקב דבריר וליכא למטעי ביה וכה"ג אשכחן טובא דנסבי מיצעא דפ' לסימן ידוע כדאיתא שילהי סוכה (נ"ה א') ובפי"ט דר"ה (ל': ל"א.):