הגהות יעב"ץ על נדרים עא:

גמ' אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומפר לעצמו פשיטא . נ״ב תמיהא כיון דמנודה אני לך אסור מדין ידות נדרים היכי מצי למשרי לנפשיה מי לא תנן כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו:

ר"ן ד"ה ואם לא נדהו וכו' אלא ראוי להתנדות. נ"ב דבר זה צריך ביאור דהא ודאי מיירי דלא הוה אינש אחרינא בהדיה דא"ה ההוא נמי (נידוי) [מנודה] הוא ומי יפדה אותם. וצ״ל שהשומע ולא נדה הוא חייב לנדות את עצמו כענין מר זוטרא חסידא דבסמוך כי מחייב בר בי רב שמתא כו':

ד"ה או מיתה וכו' ואמרה ליה אי הוי ההוא גברא בשמתא. נ״ב וההוא דקטר חמרא בצינתא ורבינא דאורי באתרי דסמכי [עירובין דף סג.] ודכותה טובא:

תד"ה שכ"מ שהזכרת השם וכו' וכלתו ואת עציו ואבניו כצ"ל: