הגהות יעב"ץ על נזיר כח:

במשנה או שמחו קרוביו . נ״ב נ"ל טעמא משום בושת משפחה כה״ג איכא טובא דמצו מעכבי בני משפחה ע׳ שו"ע (ס"ג):

רש״י ד"ה ורבי מאיר סבר כו' דאית בה לא ניחא כצ"ל:

שם ד"ה לא נהנין וכו׳ דלאו בני הקרבה כצ"ל:

בעין משפט הנדפס על הגליון וז"ל אות ב׳ נ״ל היתר מכאן לשערות שהנשים נשואות נותנות בראשיהם (יהושע בועז). נ"ב אמר יעב״ץ לא נהירא לי היתר זה ולא ידענא מאי דעתי' דאי בבית ובחצר ודאי שרי דלא גרע מקלתה ולדעת התוס' אפי' בשערה שרי דאל"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה וכ"ש פאה נכרית. ואי ברה"ר ותחת קישורי' נמי פשיטא אלא ודאי לרה"ר ובגילוי למעלה מקישוריה איירי דשרי. ואיני רואה מאין למד פשיטות היתר זה דמהיכי דייק מדאמרי' אפשר בפאה נכרית מנ"ל דברה"ר איירי. ותדע דע"כ לא קמיירי בהכי דהא לא אייתינן להכי אלא משום דלא מצי בעל למימר א"א באשה מגולחת. א״כ לר׳ מאיר ואטו בשערה מי איכא למימר דשריא למיפק לרה"ר הא פריעת ראש דאורייתא. אלא ודאי ה"פ דאשה מגולחת היא נמאסת קצת לבעל שלפעמים בביתה שאינה יכולה להזהר כ"כ מגילוי שערה וכשראשה נגלה והיא נראית קרחה היא מתגלה עליו לפי שהשער נוי הוא לאשת כדבר הכתוב ולזה קאמר ת"ק דאפשר לה לעשות תקנה בזה שלא תתגנה על בעלה ע"י קרחותה. ולעולם בשוק יש איסור אפי' בפאה נכרית. וכן עיקר לענ"ד דלא עדיף פאה נכרית מקלתה דבשוק אסירא מדת יהודית כדאיתא בהמדיר (דף ע"א] והיינו דתנין בפרק במה אשה שבת [דף סד] בכבול ובפאה נכרית לחצר. וברישא דכבול לרה״ר לא תצא לא תנן לפאה נכרית משום דבל"ה אסירא בה ברה״ר ולא אצטריך לאשמועינן דלא תצא בה בשבת אלא בסיפא דבחצר מותרת צריכא למימר דאבל בחצר שרי' ואפי' בשבת ודוק ואע"פ דהתוס' לא כתבו כן עמ"ש בס״ד בפירוש המשניות שם ומ״מ נ״ל לחלק דגם למאי דכתיבנא לאיסורא אינו אלא בפאה נכרית הנתונה בגובה הראש במקום שער דשייך בי' משום פריעת ראש כדפרישנא. אבל בנתונה למטה מן השבכה על פדחתה ובצדעים במקום שכלים שערותיה לית לן בה דלא הוי אלא כשאר תכשיטין. כנלענ״ד:

תוס' ד"ה ה"ג איידי דזוהמא בה זוהמא כצ"ל:

שם ד"ה בנו אין בתו לא כו' וצריך לחלק בדבר. נ״ב נ"ל החילוק מטעם אסור כרת דחמיר דהשוה אשה לאיש בכל עונשין שבתורה והכא דאמר בתו לא מיחייב לחנכה במצוה נזירה: