הגהות יעב"ץ על מגילה יד.

גמ׳ א"ל טול אותה. צ״ל אותו (וכ"ה בע"י ובדפו״י בגמ׳ ליתא מלת אותה):

שם והתניא משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות כו׳. נ"ב דומיא דנבואה שלא נאמרה שירה אלא ברוה״ק וכן משגלו כך היה ביחזקאל (עי' מ"ק כ״ה א') אבל אחר שגלו שנית נבואה בטלה ופסקה גם ב"ק אבל שירה לא בטלה אלא מצינו הלל הגדול בירידת מטר והלל המצרי (נמחק ת״א):

שם כפלים כיוצאי מצרים. נ״ב יוצאי מצרים כולם נביאים:

שם לפידות שהיתה עושה פתילות. נ"ב לשון לפיד אש:

רש״י ד"ה נבואה. ובה״ג מנויין כו׳. נ״ב לא ידעתי איזה דרך שמר בה"ג ז״ל במנין זה כי מנין לו למנות את עלי שלא מצינו לו לשון נבואה ואם מפני ששימש בכ"ג שרוח הקודש שירה על הכ״ג (ועי׳ ברכות ל״א ב׳ לא אדון אתה כו') א״כ ימנה אלעזר בן אהרן וצדוק ושאר הכ״ג. ואם מפני שהיה עלי שופט ישראל מדוע לא מנה כמו כן כל השופטים. גם מה שמנה דוד ושלמה י"ל שלא שמשו אלא ברוה"ק ולא מצינו בהם לשון נבואה ואצ״ל שאין נראה להכניס בחשבון נרעה וברוך ומחסיה ושריה שלא ידענו שהן נביאים כ״א מפי הקבלה וא״כ מיהוה טובא הוו ולמה נמנו אלו ועוד חסרו שנים כמ"ש רש"י מפני שארז״ל מרדכי הוא בלשן ע"ש שיודע בע' לשון. הרי חסרו לנו מן המנין תשעה. וכנגדן אני מוצא מהלוים אסף הנביא ע״י המלך. וידותון בכנור הנבא. הימן חוזה המלך. ועוד בד״ה (א׳ טו) כנניה שר הלוים ישור במשא. כל אלא בימי דוד המע״ה. הנביא הזקן היושב בבית אל אשר היה דבר ה׳ אליו בימי ירבעם. חנני הרואה בימי אסא. זכריה המבין בראות האלהים. חנן בן יגדליהו איש האלהים. שבכל אלו נזכר לשון נבואה או מראה וחזיון. וע"ל אלעזר בן אהרן כ״ג דאיהו ודאי נביא שנכתבה בתורה פ׳ בשמו. הרי ט׳ כנגד ט׳ שחסרו:

תוס' ד״ה משום יחוד כשבאין כו׳. נ״ב אע״ג דאין אחד בא לדין לבדו שהרי אסור לשמוע דבריו. בתרי ופריצי איכא משום יחוד היינו דקא מסיימי כשבאין למשפט דתנן יהיו בעיניך כרשעים. והיא דנה ביחידה כמומחה