הגהות יעב"ץ על קידושין יב:

גמ׳ לאו כל כמינה דאימך דאסרה לך עלאי כצ״ל:

תוס׳ ד"ה אם הקלנו וכו' ולא נהירא שהרי השבוי׳ וכו׳ דאיכא איסור מיתה. נ"ב דבריו אינם מחוורים לי וכי מה ענין א"א דכי מזיד בה איכא ודאי מיתת ב"ד וכי שגג וכו׳ איכא חטאת קבועה לכל אדם זולת ממזרין מתרבין לשבויה דלא לכהן קיימא דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו. ואפי׳ אתרמי דטמאה היא ואנסיבא לכהן ועבד בשהת אכתי מאי הוי אי שוגג הוא לא מיחייב אמידי לא יהא אלא זר שחיטה בזר כשרה ואידך עבודות טלטול הוא דהוי לבד מהקטרה אליבא דמ״ד לחלק יצאה כדאמר בפ״ג דיבמות (לג ע"ב) אבל בחלל אפ"ה לית ביה חיוב לדעתי כיון שעבודתו כשרה כדלקמן פרק האומר (סו ע״ב) א"כ בדין הוא שלא לחוש בשבויה שלא משכחת חיוב מיתה כלל אף בחששא רחוקה דלא שכיחא כלל: